# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/61/4/

גם ענין קנין־סודר על־פי המאמר 'האי מאן דאזל למינסב' וכו' (סימן כט), עין שם היטב. וכבר מבאר מזה לעיל קצת בהלכות שתפים בקרקע (הנכללת בהלכות נזקי שכנים, הלכה א, באות ח), כי תקון המשא־ומתן ותקון הבגדים הם בחינה אחת, ותקונם הוא על־ידי לבנונית הנמשך מן המח, שעל־ידי־זה נתתקנין הבגדים בבחינת 'בגדים לבנים', עין שם היטב. וזהו גם־כן תקון הדבור, וזהו גם־כן תקון המשא־ומתן, עין שם. ועל־כן כל המשא־ומתן נעשין על־ידי הבגדים, כי הם בחינה אחת כנ"ל. וכשמקבל קנין, אזי ממשיך תקון הבגדים לתוך המשא־ומתן, ואזי המשא־ומתן כתקונו בבחינת 'בגדים לבנים', ועל־ידי־זה נתקים, כי פגם המשא־ומתן הוא בחינת פגם הדמים של השס"ה גידין, בבחינת (תהלים לח, ה): "כי עונתי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני", כמו שמבאר שם. וזה פגם הבגדים על־ידי כתם שהוא גם־כן פגם הדמים בבחינת 'דם נדות', כמו שמבאר שם. וזה בעצמו הפגם של המשנה דבור ומשקר בדבורו, כי שקר הוא על־ידי עכירת הדמים, כמו שבאר רבנו במאמר 'אמר רבי עקיבא כשתגיע לאבני שיש' (סימן נא). וזהו גם־כן בחינת דבור שאינו נשמע שאינו דבור כלל הנאמר שם בריש המאמר הנ"ל, והוא על־ידי שאין בו טוב כמו שמבאר שם, שזהו גם־כן בחינת שקר, דהינו המשנה דבורו כאלו לא דבר כלל. וזהו גם־כן בחינת דבור שאינו נשמע, כי 'שקרא לא קאי' (שבת קד.), ואין שומעין דבורו כלל, כמו שאמרו (סנהדרין פט:): 'כך ענשן של בדאין שאפלו אומר אמת, אין שומעין לו'. מכל שכן כשהוא כלו שקר, שאין דבורו נשמע ואינו דבור כלל וזה על־ידי שאין בו טוב, כי השקר הוא הרע והטמאה, כמו שבאר רבנו, נרו יאיר (סימן נא). ועל־כן על־ידי הקנין הוא ממשיך בחינת תקון הבגדים, שהוא תקון המשא־ומתן, תקון הדבור, שהוא בחינת דבור אמת. ואזי אי אפשר לשנות עוד, כנ"ל: