# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/61/5/

וזה בחינת מה שאומרין (בבא־מציעא מד.): מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו (חשן־משפט, סימן רד, סעיף ד) - מדור המבול ודור הפלגה דיקא, וזה אומרין כשהיה הקנין רק על־ידי כסף, כי פגם דור המבול הוא פגם הברית, כמו שכתוב (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". וזה פגם הדבור מי שאינו עומד בדבורו, כמו שכתוב במאמר הנ"ל, שתקון הדבור הוא על־ידי בחינת כלליות הגידין, שהוא בחינת תקון הברית, כמו שמבאר שם, בבחינת (דברים לב, יא): "כנשר יעיר קנו" וכו', עין שם.

ועקר הפגם ביותר הוא כשמעוררין המחין וממשיכין הלבנונית למקומות אחרים, חס ושלום, שזה הוא פגם גדול מאד מאד, רחמנא לצלן. וזה היה פגם דור המבול שהמשיכו הלבנונית של המח למקומות אחרים, כמו שכתוב (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", שהשחיתו דרכם והוציאו זרע לבטלה. נמצא, שהיו ממשיכין לבנונית המח למקומות אחרים, ועל־כן היה עוונם גדול מנשא. וזהו גם־כן בחינת פגם דור הפלגה, כמו שכתוב (שם יא, ג): "הבה נלבנה לבנים" - שהיו רוצים להמשיך בחינת לבנונית, בחינת בגדים לבנים, אל הסטרא־אחרא, כי זה היה עקר כונה שלהם - להמשיך הקדשה אל הסטרא־אחרא בבחינת פגם הברית, כנ"ל.

וזה שכתוב (שם פסוק א): ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ופרש רש"י: בלשון הקדש, ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער, הוא בבל, ובבל הוא בחינת לשון תרגום, כי שם הוא לשון תרגום, והם רצו לינק ולהמשיך בחינת לשון הקדש לתוך הסטרא־אחרא על־ידי לשון תרגום, כמובא במאמר 'תפלה לחבקוק' (סימן יט). ועל־כן היה ענשם שנתבלבלו הלשונות, כמו שכתוב (בראשית יא, ט): "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" וכו'. נמצא, שפגם דור הפלגה היה ממש פגם דור המבול, דהינו בחינת המשכת הלבנונית אל הסטרא־אחרא, חס ושלום, כי דבור הקדש הוא גם־כן על־ידי לבנונית המח כנ"ל, כי תקון הדבור ותקון הברית הכל אחד כנ"ל. וכן איתא (פרי עץ חיים, חג המצות, פרק א) שדור המבול ודור הפלגה הם בחינה אחת. ועל־כן במצרים שהיו שם גלגולי נשמות הנ"ל, כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל (שם), ועל־כן הצרכו לעבד בחמר ובלבנים, כמובא, ועל־כן עקר העבודה היה לתת תכן לבנים, כי פרעה היה רוצה גם־כן להמשיך הלבנונית אל הסטרא־אחרא למצרים, חס ושלום, ועל־כן כשראה צמיחת קרן ישועה על־ידי משה, גזר לבלי לתן להם שום תבן, ואף־על־פי־כן יעשו לבנים, כמו שכתוב (שמות ה, יח): "ותכן לבנים תתנו", כי רצה להתגבר עליהם שיהיו ממשיכין בחינת לבנים בחינת לבנונית מהם בעצמן בלי שום סיוע מצרים, כדי להמשיך בחינת לבנים של ישראל בעצמן אל הסטרא־אחרא, חס ושלום, אבל כל זה לא הועיל לו, כי אדרבא על־ידי עבודתם שם תקנו והעלו הלבנונית אל הקדשה: