# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/62/2/

וזה בחינת כל הקנינים, שאין המקח נגמר בדברים בלבד, כי אם בקנין, כי כבר מבאר כמה פעמים, שכל עניני משא־ומתן ומקח וממכר הוא להעלות הקדשות הנפולות. וכשמעלין אלו הניצוצות והקדשות הנפולות על־ידי המשא־ומתן, נמצא שהם עולים מדרגא לדרגא ואזי מתגברים הקלפות שבמדרגה, כי בכל דרגא יש שם דמיונות וקלפות אלו כנ"ל. ועל־כן אין המקח נגמר בדברים בלבד, כי עקר התגברותם הוא בשעה שעולין מדרגא לדרגא כנ"ל, ובשעת גמר המקח כשיוצא הדבר מרשות זה לרשות חברו - אזי הוא בחינת הברור. ואזי נתברר הקדשה שיש שם ועולה מדרגא לדרגא ואזי הם מתגברים כנ"ל. נמצא, שבשעה שיוצא הדבר מרשות לרשות, שהוא בחינת ברור ועליה מדרגא לדרגא, אז הם מתגברים, כנ"ל.

ועל־כן כל זמן שלא נכנס החפץ הנקנה לרשות חברו אין המקח נגמר בדברים בלבד, כי אף־על־פי שנתרצה למכר לחברו, אף־על־פי־כן יכול המקח לחזר ולהתבטל על־ידי התגברותם שהם מתגברים תמיד כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא, ועל־כן צריכין לעשות איזה קנין. ועקר הקנין הוא מדאוריתא בכסף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא מז:) כמו שכתוב (ויקרא כז, יט): "ונתן הכסף וקם לו". כי עקר הקנין הוא על־ידי הכסף דיקא, כי שם מתגלין הגונין עלאין שהם בחינת גדלת הבורא יתברך כנ"ל, שעל־ידי־זה נכנעין הקלפות שבמדרגה ויכולין לעלות מדרגא לדרגא, ואזי נגמר המקח, שהוא בחינת הברור ועליה מדרגא לדרגא, כנ"ל. וזה בחינת "ונתן הכסף וקם לו" - 'וקם לו' דיקא לשון תקומה ועליה, כמו שכתוב (בראשית כג, יז): "ויקם שדה עפרון" וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): 'תקומה היתה לו' וכו'. כי על־ידי הכסף דיקא, שהוא בחינת גונין עלאין כנ"ל, על־ידי־זה נגמר המקח שהוא בחינת ברור בחינת תקומה ועליה מדרגא לדרגא, כנ"ל: