# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/62/3/

אך רבותינו ז"ל תקנו שאין הכסף קונה, כי באמת אף־על־פי שהכסף בשרשו גבה מאד ויש בו התלבשות גונין עלאין כנ"ל, אף־על־פי־כן למטה אין מתגלין הגונין שיש בכסף וזהב כי אם על־ידי שמתקנין הממון, דהינו על־ידי צדקה לעני הגון וכו', כנ"ל. כי ידוע, שכל הדברים נתקלקלו מחטא אדם הראשון, ועל־כן אי אפשר שיתגלו הגונין שיש בכסף וזהב כי אם על־ידי תקון, דהינו על־ידי צדקה כנ"ל, אבל בלא התקון אין הגונין מתגלין אפלו ביד איש הישראלי. ועל־כן תקנו חכמינו ז"ל שאין הכסף קונה, כי אין לנו כח להכניע הקלפות שבמדרגה על־ידי הכסף, כי לאו בכל עת מתגלין הגונין שיש בכסף כנ"ל, וכשאין מתגלין הגונין אין נכנעין הקלפות שבמדרגה, ועל־כן אין המקח נגמר וכו', כנ"ל. ויש לרמז זאת בדברי רבותינו ז"ל (בבא מציעא מז:) שאמרו מדאוריתא כסף קונה ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה? גזרה שמא יאמר לו, נשרפו חטיך בעליה. ולכאורה תמוה, למה תפסו רבותינו ז"ל 'עליה' דוקא, היה להם לומר סתם נשרפו חטיך ברשותי או בבית וחצר, ולמה תפסו עליה דוקא?! אך יש לרמז הנ"ל, כי מחמת שאין בנו כח לגלות תמיד הגונין עלאין שיש בכסף כנ"ל, ועל־כן עדין יוכלו להתגבר הקלפות בשעה שעולה המקח מדרגא לדרגא כנ"ל. וזהו בחינת שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה - דהינו בעת שעולה המקח מדרגא לדרגא אזי נזוק ונשרף על־ידי התגברות הנ"ל שמתגברים בשעת עליה שעולים מדרגא לדרגא שמהם באים כל ההזקות: