# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/63/11/

כי באמת עקר התקון הוא על־ידי התקשרות להצדיק האמת ולבלי לחלק עליו, חס ושלום, כי בודאי לאו כל אדם זוכה לשבר בשלמות את הגוף שהוא בחינת שמאל. ואזי הוא בודאי רחוק מדעת אמתי בשלמות. ועל־כן צריך להכיר את מקומו ולידע רחוקו מהשם־יתברך, והיכן הוא עומד בתאוותיו והבליו. על־כן צריך לבטל עצמו להצדיק האמת שבדור - שזכה לשבר באמת את הגוף, שהוא יודע לאכללא שמאלא בימינא, ועל־כן הצדיק יכול לתקן ולברר אותו גם־כן ולהדריכו בדרך ישרה ולהשיבו למקומו, ואפלו צדיקים גמורים - לאו כלם זוכים לשבר בשלמות את בחינת השמאל, ועל־כן כלם צריכין לקבל זה מזה וזה מזה, עד שמקבלין כלם מהראש האמת שבכל דור ודור - שהוא הצדיק שבדור, שהוא חד בדרא אשר זכה לנקדת האמת לשבר הגוף בתכלית, אשר הוא מקשר הכל לשרשו. וזהו מרמז בהתורה הנ"ל, שכתוב שם, שלאו כל אדם זוכה שיעלה למודו להשכינה, ואפלו אם יאמר, שלומד לאוקמא שכינתא מעפרא, מי יודע אם הוא ראוי לזה וכו'. הינו כי אפלו גדולים וצדיקים לאו כלם זוכין שיעלה למודם להשכינה, כי זעירין אנון דזכיין לה (מעטים הם שזוכים לה). ועל־כן הכל צריכין בכל דור ודור לקשר עצמן להצדיק הדור, שאז זוכין שהצדיק יקבל תורתם ועושה מהם חדושין דאוריתא, ואז חוזרת תורתם ולמודם ונכלל בהשכינה על־ידי הצדיק, שזהו בחינת והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו', כנ"ל: