# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/63/13/

וזהו בחינת פגם השבטים שחלקו על יוסף עד שמכרוהו בכסף. כי יוסף היה אז צדיק הדור שכלם היו צריכין לקבל ממנו, וכל עבודתם ולמודם היה צריך לבוא אליו ולעלות על ידו, כי אף־על־פי שכלם היו צדיקים גדולים מאד, אבל העקר היה יוסף הצדיק, בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים, אשר יעקב מסר לו הכל, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית לז, ג): וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו וכו'. והצדיק האמת שהוא בחינת יוסף - מרחם על הדור, שהם בחינת כלליות השבטים ומספר להם תמיד חלומותיו ודבריו כדי שיזכו להתקשר אליו, ומעיר אזניהם שכלם צריכין להתקשר אליו, כי כל עלית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזהו בחינת מה שספר להם חלומו שראה: והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי - הינו שראה שכלם עוסקים בעבודתם ומיחדים יחודים ומקשרים קשרים, דרגא בדרגא ועולם בעולם, שהוא בחינת 'מאלמים אלמים', שהם קשרים ואגדות, בחינת יחודים וקשרים קדושים שנעשים בעולמות עליונים על־ידי עבודת הצדיקים האמתיים. והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי - שכל עבודתם צריכין לבוא להצדיק האמת ולהכלל בו, כי עקר תכלית כל הקשרים והיחודים הוא להעלות הכל להשכינה, שזהו נעשה רק על־ידי הצדיק האמת בחינת יוסף, כנ"ל.

אבל הם לא רצו להאמין בזה ואמרו: המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו, ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו - כי אומרים שכל מה שהצדיק האמת מגלה תורתו וחדושיו והשגותיו לבני ישראל, כונתו חס ושלום, בשביל התנשאות למלך ולמשל בהם, וחולקין עליו ורודפין אותו בכל מיני רדיפות, כמו אחי יוסף שרצו להרגו ולהשליכו לבור.

ואפלו האוחזין עמו קצת ומרחמין עליו, אומרים למכרו בעשרים כסף, דהינו שמוכרין את הצדיק ומעלימין אותו מן העולם בשביל הכסף בשביל תאות ממון, כי כשפוגמין בהצדיק האמת - אזי אינו עולה למודו להצדיק ואז נעשה מלמודו ל"ט מלאכות כנ"ל, שהוא בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם", שהוא בחינת תאות ממון. נמצא, שעל־ידי שפוגם בהצדיק נופל לתאות ממון, וכמבאר ענין זה במקום אחר בהתורה 'צוית צדק' (סימן כג), שזהו בחינת מכירת יוסף בכסף, כי נופלים לתאות ממון על־ידי שפוגמין בכבוד הצדיק, וכנ"ל:

וזהו בחינת כל הקנינים והעקר הוא קנין־סודר, כי על־ידי המשא־ומתן מבררין ברורין מהיכלי התמורות, שזהו עקר כל ענין המשא־ומתן שהוא רק מחמת שנפלו ניצוצות בהיכלי התמורות, שעל־ידי־זה נתחלפו ההשפעות והחפצים אשר בכלם יש ניצוצות הקדושים, וחפצים השיכים לנפש־רוח־נשמה של זה מנחים ביד זה, ושל חברו בידו, וכיוצא בזה חלופים ותמורות רבים בלי שעור, ומחמת זה צריכין לעשות משא־ומתן. ועקר המשא־ומתן הוא חלוף, שזה יש לו דבר זה וזה יש לו דבר אחר, והם מחליפים וקונים זה מזה, ועל־ידי־זה נחלף השפע והניצוצות מאחד לחברו עד שחוזר כל ניצוץ וניצוץ למקומו ושרשו שזהו עקר תקונו וברורו, כי כל זמן שאין הניצוצות במקומן רק של זה ביד זה כנ"ל - יש להחיצונים אחיזה בהם, כי עקר אחיזת החיצונים הוא מבחינת היכלי התמורות כנ"ל, אבל כשחוזרים ונחלפים וחוזרים לבעליהם ולשרשם - זהו תקונם. וזהו בחינת הברור שנעשה על־ידי כל משא־ומתן שעושין, כמובא (סימן לה), כי כל משא־ומתן הוא חליפין כנ"ל, שעל־ידי־זה חוזרין ונחלפין הניצוצות ויוצאין הניצוצות מהיכלי התמורות, על־ידי שחזר החפץ מזה לזה ומזה לזה, עד שחזר ובא לבעליו הראוי לו כפי הניצוצות שיש בזה החפץ שהם שיכים לנשמה של זה דיקא וכנ"ל:

ועקר הברור הוא על־ידי צדיק הדור בחינת יוסף, כי עקר הברור של המשא־ומתן הוא לברר המשא־ומתן מהל"ט מלאכות שהם נמשכין מהתורות של החולקין על הצדיק האמת שמתפזרין באויר ונעשה מהם ל"ט מלאכות וכנ"ל (חסר):

עין בסוף השמטה מכתב־יד