# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/64/17/

וזה בחינת (דברים כה, ד): "לא תחסם שור בדישו", וילפינן 'שור שור' משבת וכו' (בבא מציעא פט.). כי בשעה שעוסק השור במלאכת דישה וכיוצא, אזי הוא מברר החטה מהפסלת, דהינו שמברר השפע של אדם משפע של בהמה, ועל־כן בודאי הדין נותן שלא לחסמו אז - שלא למנעו אז מהשפעתו ואכילתו, מאחר שכל עסקנו עמו במלאכה הוא בשביל ברור זה, דהינו לברר השפע כנ"ל, להחזיר להבהמה השפעתה כנ"ל. ועל־כן צריכין להניחו לאכל כרצונו, מאחר שעתה אנו עוסקין להחזיר לו השפעתו ומזונו וחיותו וכנ"ל, ועל־כן ילפינן 'שור שור' משבת שכתוב בו: "למען ינוח שורך" וכו'. כי אסור חסימת שור בדישו ומצות שביתת בהמה הם בחינה אחת, וכנ"ל: