# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/64/18/

נמצא, שעקר הברור משפע של בהמה לשפע של אדם בימי החל הוא על־ידי קדשת שבת שממשיכין לימי החל כנ"ל, ועל־כן עקר גמר ושלמות הברור הוא על־ידי בחינת יום הששי שהוא ערב שבת קדש, שאז נמשך תוספת שבת על ימי החל, שאז עקר הברור בבחינת (שמות טז, ה): "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו", שאז מבררין ומתקנין השפע והאכילה מחל לשבת, שהוא בחינת שמבררין אותה מבהמה לאדם, כי חל לגבי שבת הוא בבחינת 'בהמה־העדר הדעת', לגבי אדם שהוא הדעת, כי אדם הראשון נברא בששי. ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח.): 'כדי שיכנס לסעדה מיד', ואז נבראו גם כל הבהמות. ותכף בבריאתו אמר לו השם־יתברך (בראשית א, כט־ל): "הנה נתתי לכם את כל עשב וכו', לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וכו', את כל ירק עשב לאכלה". שהזהירו תכף על מאכלו ועל מאכל הבהמות והחיות שיהיה מאכלו לבד ומאכל הבהמות לבד, דהינו שלא יערב שפע ומאכל אדם בשפע ומאכל בהמה, אבל הוא לא קים צווי השם־יתברך ואכל מעץ הדעת, ועל־ידי־זה נפל לשפע של בהמה וכו', כנ"ל. ועל־כן אנו צריכין לברר על־ידי הל"ט מלאכות בששת ימי החל וכנ"ל, ועל־כן עקר הברור ביום הששי שאז נברא האדם ופגם אז, ועל־כן אז אנו צריכין לתקן, לברר השפע מבהמה לאדם על־ידי קדשת שבת שנמשך אז ביותר על האדם, כידוע.

ועל־כן כלל העבודה של האדם בזה העולם נקרא על שם ערב שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה ג.): 'מי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת'. כי עקר העבודה הוא לברר הניצוצות מחטא אדם הראשון, שעקרו הוא בבחינת 'ערב שבת' שהוא יום הששי וכנ"ל. ועל־כן הוסיף ה' בהששי לומר שכל העולם תלוי עד ששי בסיון שקבלו ישראל חמשה חמשי תורה, כי עקר הברור על־ידי התורה, ועל־כן נתוסף הה' שמרמז על התורה בששי דיקא, כי עקר שלמות הברור ביום הששי, כנ"ל: