# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/64/2/

וזה בחינת תקון חטא אדם הראשון, כי זה ידוע שבאלו הימים הקדושים, ימי תשרי, אנו צריכין לתקן חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת ביום שנברא, שהוא ראש־השנה, ואנו צריכים בכל שנה ושנה בכל דור ודור לתקן חטא זה, שאנו עוסקין בתקון זה מראש־השנה עד שמיני־עצרת, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, ראש השנה, פרק ב).

כי אדם הראשון על־ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע - נפל מבחינת שפע של אדם לשפע של בהמה, כי גדר האדם הוא הדעת, והוא פגם בהדעת על־ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע, ונמשך אחר תאוות הבהמיות, שהם בחינת הרע שבעץ הדעת ועל־ידי־זה נפל משפע אדם לשפע של בהמה, כמו שכתוב (בראשית ג, יח): "ואכלת את עשב השדה", שהוא מאכל בהמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמר אדם הראשון: 'אני וחמור נאכל באבוס אחד'. רק שהשם־יתברך חמל עליו גם אז ואמר לו תכף, "בזעת אפיך תאכל לחם". כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות דרבי נתן פרק א): בשעה שאמר הקדוש־ברוך־הוא לאדם הראשון: "ואכלת את עשב השדה" - נזדעזע, אמר: אני וחמור נאכל באבוס אחד?! כיון ששמע "בזעת אפיך תאכל לחם" נתישבה דעתו; הינו שהוא בחטאו גרם שנפל לשפע של בהמה כנ"ל, שזהו בחינת "ואכלת את עשב השדה", בחינת 'אני וחמור באבוס אחד'.

רק שהשם־יתברך גם בעת שקללו חמל עליו, ורמז לו שיש בכחו לתקן הפגם ואמר לו מיד: "בזעת אפך תאכל לחם". הינו שאפשר לך לחזר לינק בחינת שפע של אדם שהוא בחינת לחם, אבל יגיע לך ביגיעה וטרחא גדולה בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם", שמחמת החטא צריכין לטרח ולהתיגע הרבה מאד עד שמבררין השפע מבחינת שפע של בהמה לשפע של אדם, שזהו בחינת מה שכל התבואה נפלה לתוך מץ ותבן, שהם בחינת הקלפות החופין על הפרי, שהם בחינת שפע של בהמה, כי מץ ותבן הם מאכל בהמה וכן סבין ומרסן. ובהם דיקא מלבשת החטה שהיא מאכל אדם.

וצריך האדם יגיעה וטרחא גדולה קדם שמברר החטה, שהיא מאכל אדם בחינת שפע של אדם, קדם שמבררה מבחינת שפע של בהמה שהיא המץ והתבן והסבין והמרסן. והכל מחמת שפגם אדם הראשון ונפל לשפע של בהמה, שלפי חטאו היה ראוי לו לינק רק משפע של בהמה, רק בחמלת ה' נתן בידו שיוכל לברר שפע אדם משפע של בהמה, שזהו בחינת מה שיש כח בהאדם לברר המאכל ממץ ותבן ושאר הקלפות והפסלת החופין, שכלם נמשכין מהפגם שפגם שנפל לשפע של בהמה, אבל צריך לזה יגיעה גדולה בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם" וכנ"ל.

וכמו שהוא בגשמיות - כן הוא ברוחניות, שצריכין לעשות תשובה, וכמה תקונים כל אחד ואחד כפי פגמיו שפגם ונמשך אחר חטא אדם הראשון, שצריך לעסק בתשובה ותקון, קדם שמברר השפעתו מבחינת שפע בהמה לשפע של אדם.

ובתקון זה אנו עוסקים ביותר מראש־השנה עד סוף סכות, שהוא שמיני־עצרת, כי אז אנו עוסקין לתקן חטא אדם הראשון (כמובא בכתבי האר"י ז"ל), שפגם בזה כנ"ל. ועל־ידי גדל התקון שכל ישראל מתקנין בעשרת ימי תשובה מראש־השנה עד יום־הכפורים עד שמוחלין להם עוונותיהם, שהם בחינת חטא אדם הראשון, על־ידי־זה השם־יתברך מראה גדל אהבתו אלינו ומכניס אותנו לתוך הסכה הקדושה והנוראה, שהיא בחינת אמא דמסככא על בנין, בחינת "אם לבינה", שהיא בחינת שפע של אדם, כמבאר בהתורה הנ"ל. הינו שבזה מראה לנו שכבר נמחלו עוונותינו וכבר תקננו הפגם של אדם הראשון שנפל בחטאו לשפע של בהמה, כי אנו יושבים עתה בסכה הקדושה, שמשם נמשך השפע של אדם שהוא שפע של בינה ודעת, לדעת ולהכיר על־ידי השפעה זאת את בוראנו ויוצרנו יתברך שמו, שזה עקר הדעת הנמשך על־ידי הסכה הקדושה שזהו עקר גדר האדם. ועל־כן עקר מצות סכה הוא אכילה ושתיה ושנה, ואין מברכין אלא בשעת אכילה, כי עקר בחינת 'סכה' להמשיך החיות והשפע של אדם שנמשך על־ידי אכילה בסכה, שהוא חיות האדם: