# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/64/20/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ.) שאסור לאדם לאכל קדם שיאכיל לבהמתו שנאמר (דברים יא, טו): "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר "ואכלת ושבעת", כי בודאי צריך להאכיל לבהמתו תחלה קדם שיאכל, כדי שיחזיר ויתן המזונות והשפע של הבהמה להבהמה, להורות, שאין לו אחיזה, חס ושלום, בהשפע של הבהמות, כי הוא מחזיר לה השפעתה ונותן לה מזונותיה תחלה קדם שיאכל בעצמו, ואז דיקא יכול לאכל הוא בעצמו, כי עתה הוא נזון משפע של אדם מאחר שכבר החזיר השפע של הבהמה להבהמה על־ידי שקים מצות התורה ונתן להבהמה אכילתה תחלה, וכנ"ל: