# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/64/9/

ועל־כן בסכות מרבין בקרבנות יותר מבכל השנה כלה, כי אז צריכין להעלות ולתקן השפע של בהמה ולחזר ולהמשיך השפע של אדם כנ"ל, שזה זוכין על־ידי קרבנות כנ"ל. ועל־כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד שבעים אמות (סכה נה:), כי העכו"ם נקראים בהמות וישראל נקראין אדם. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סא.): 'אתם קרויים אדם' וכו'. ועקר השפע יורדת רק בשביל ישראל שנקראין אדם, כי הכל נברא ונשפע ומתקים בשביל האדם שהוא ישראל. וכשהאדם - שהוא איש הישראלי - נופל מבחינת שפע של אדם לשפע של בהמה ויונק השפע של הבהמה ומחסר מהם השפעתם כנ"ל, אזי הוא יונק משפע של עכו"ם שהם קרויים בהמה.

וזה בחינת (יחזקאל ד, יג): "וככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים", כי כשהם בגלות בין העכו"ם אזי הם אוכלים את לחמם טמא, הינו השפעתם, שהוא בחינת לחם טמא שהוא השפע של הבהמות, שמשם כל התאוות הבהמיות כנ"ל, ומזה עקר אריכת הגלות, כי כשישראל נופלין משפע של אדם ויונקין משפע של בהמה, חס ושלום, שהוא השפע של העכו"ם, אזי אין להעכו"ם בחינת בהמות שפע וחיות, עד שיוכל לגרם להם מיתה בלא זמנן כנ"ל, אזי לפעמים מתגברין הבהמות בחינת עכו"ם ויונקים משפע של אדם בחינת ישראל, כמו שכתוב (שופטים ו, ג): "והיה אם זרע ישראל ובא [ועלה] מדין ועמלק" וכו'. ומזה בא התגברות חיות ובהמות להזיק חס ושלום, כמו שכתוב (דברים לב, כד): "ושן בהמת אשלח בם" וכו'. כי כשהאדם מקבל עקר השפע, דהינו שפע של אדם והוא ממשיך השפע להבהמות שהם בחינת העכו"ם, אזי הוא מושל בהם. ולהפך כשנופל להשפעתם של הבהמות, חס ושלום, אזי הם מושלים בו, חס ושלום, כמו שכתוב: "ורדו בדגת הים ובכל חית" וכו'. ופרש רש"י, זכה - רודה בהם. לא זכה - נעשה ירוד לפניהם, הינו כנ"ל. ובאמת כשהבהמות, בחינת עכו"ם, מתגברין ואוכלין השפע של אדם, שהם ישראל, הוא מזיק להם הרבה, ומזה בעצמו הם כלים ומתים, כי מאכל אדם מזיק לבהמה כנראה בחוש. וכן מאכל ושפע של ישראל מזיק להעכו"ם, בבחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". רק לפי שעה יש להם ממשלה על ישראל על־ידי שהם נוטלין השפע של אדם שהם ישראל ומושלין עליהם, מחמת שישראל פגמו ונפלו לשפע של בהמה, וכנ"ל.

וזהו בחינת (בראשית כז, מ): והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, שזה הפסוק והיה כאשר תריד - אין לו שום פרוש וגם רש"י ז"ל נדחק הרבה בפרושו עין שם. אך עתה מתפרש כפשוטו: והיה כאשר תריד - הינו כאשר תריד משפע שלך, דהינו כשישראל יפלו לשפע של בהמות, שהוא שפע של עשו כנ"ל, ואז הבהמה בחינת עשו יורדת משפע שלה, כי אין לה שפע מחמת שהאדם בחינת ישראל לקח השפעתה, אזי ופרקת עלו מעל צוארך - הינו שתפרק על האדם, שהוא ישראל, מעליך שהוא מושל בך תמיד, כי תתגבר עליו ותקח השפע שלו. כי מאחר שהאדם, שהוא ישראל, שנה הסדר ונפל לשפע של בהמה ואין לבהמה שפע, ומכרחת הבהמה לירד להשפע נמוכה יותר - כפי סדר הבריאה שהבהמה נמוכה מהאדם והיא תחת ממשלת האדם, ומאחר שהאדם ירד להשפעתה - צריכה היא לירד יותר. וזהו בחינת והיה כאשר תריד - 'תריד' ממש שיגרם לך בעוונותיו שתרד מהשפעתך כנ"ל, אז ופרקת עלו מעל צוארך, שתשנה גם אתה הסדר ותקח אתה השפעתו ותמשל עליו, אבל הוא רק לפי שעה בעת התגברות הגלות - שאז הם לוקחין עקר השפע וישראל נזונין מתמצית, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קנב:).

אבל אי אפשר שיתקים כך, כי אי אפשר לשנות סדר הבריאה לעולם, כי ישראל יחזרו לממשלתם ויקחו השפעתם, שהוא השפע של אדם, והבהמות והעכו"ם שיונקים מהשפע של אדם - יזיק להם הרבה, כי שפע של אדם מזיק לבהמה כנ"ל. וגם עתה בעת הגלות, כל אחד מישראל כפי מה שזוכה לקים בשלמות מצות סכה, כן הוא זוכה גם בעת הגלות לשפע של אדם, כי סכה מגנה ומסככת עליו ונמשך לו משם שפע של אדם שנמשך ממקום בינה שהיא בחינת 'סכה', כנ"ל. ועל־כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד שבעים אמות, כי עתה על־ידי מצות סכה אנו מחזירין להשבעים אמות שהם בחינת בהמות את השפעתם, כי עתה אנו חוזרין לשפע של אדם על־ידי מצות סכה כנ"ל, ואזי חוזר השפע של הבהמות להבהמות, ואזי מתקימים הבהמות שהם בחינת העכו"ם כי נחזר להם השפעתם.

וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י במדבר כט, יח): 'שמתמעטין והולכין כפרי החג', הינו שגדלתם וממשלתם מתמעט על־ידי־זה, כי כל ממשלתם היה על־ידי שישראל נפלו לשפע של בהמה, שעל־ידי־זה התגברו הם ושנו הסדר וינקו משפע של אדם, כנ"ל, אבל עכשו חוזרין ישראל להשפעתם לשפע של אדם, והם חוזרין להשפעתם של הבהמות, ואז האדם, בחינת ישראל - מושל על הבהמות שהם בחינת העכו"ם, אבל אף־על־פי־כן הוא להם לטובה, כי על־ידי־זה מתקימים, כי כשינקו משפע של אדם, אף־על־פי שהיו מושלים על־ידי־זה - היה להם לרעה כי שפע של אדם מזיק לבהמה וכנ"ל. אבל עכשו בסכות שחוזרין הבהמות שהם העכו"ם להשפעתם אזי יש להם קיום, וכנ"ל.

ועל־כן נקראת הגאלה האחרונה על שם סכת דוד, כמו שכתוב (עמוס ט, יא): "ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת" וכו'. כי עקר הגאלה לבטל ממשלת העכו"ם ושיחזרו ישראל לממשלתם הוא על־ידי בחינת 'סכה', שעל־ידי־זה זוכין לשפע וחיות של אדם שהוא בחינת ישראל, וכנ"ל: