# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/941/62/2/

וזה בחינת מה שהאמינה תורה לשני עדים, ושני עדים ומאה הם שוים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבועות מב.): 'תרי כמאה', כי באמת תכף אחר הבריאה, אף־על־פי שמשם רשם על השתלשלות הטמאה, שהוא השקר כנ"ל, אף־על־פי־כן היה אז עדין בתחלת הבריאה, כל הבריאה בכלל - סמוכה אל בחינת קדם הבריאה, שהוא כלו אחד כלו טוב, והיה אז גם כל הבריאה הכל בבחינת 'טוב', בבחינת 'אמת', כי עדין לא הגיע הבריאה, חס ושלום, לבחינת (קהלת ז, כט): "חשבנות רבים", שהוא בחינת אחיזת השקר, רק שהיה רשם שישתלשל וכו', כנ"ל, אבל עדין בתחלת הבריאה, היה הכל בטהרה בבחינת 'טוב' כנ"ל, וכמובן שם בדברי רבנו הנ"ל, כמו שמובא שם, כי היא סמוכה אל האחד, ועדין לא הגיע לבחינת "חשבנות רבים", יעין שם היטב.

נמצא, שתחלת הבריאה הוא עדין קדוש וטהור, רק שמשם רשם שישתלשל, עד שיתהוה אחיזת הטמאה והשקר. ועל־כן באמת שם, בתחלת הבריאה, הוא עקר המתקת והכנעת הטמאה והשקר, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כידוע. הינו כשמבררין ומעלין אחיזת השקר וכו', לשרשו, שהוא תחלת הבריאה, שמשם רשם על השתלשלות אחיזתו. נמצא, שעקר אחיזתו משם, אבל באמת כשמעלין ומבררין אחיזת השקר לשם, לבחינת תחלת הבריאה, אזי נכנע ונמתק השקר לגמרי. כי שם בתחלת הבריאה, הוא רק אמת וצדק, קדוש וטהור. ושם נתברר ונמתק אחיזת השקר, שהוא הסטרא־אחרא, ואזי נכנע השקר לגמרי, בבחינת המתקת הדין בשרשו. כי הסטרא־אחרא, שהוא השקר, הוא תקף הדין, ונכנע ונמתק בשרשו, בבחינת תחלת הבריאה, כנ"ל: