# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/941/62/3/

וזה בחינת שני עדים, שנתנה להם התורה הכח לברר האמת, ולהכניע השקר שיש בין אלו שני הבעלי דינים, שמתאמצים בדין, ואין יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. ונתנה התורה הכח לשני עדים כשרים, לברר האמת ולהכניע השקר על ידם דיקא. כי מאחר שהם שנים, הם בבחינת אחר הבריאה, שאז היה בחינת שני דברים, כביכול, כנ"ל. אבל הם עדין בבחינת אחר הבריאה מיד, בחינת תחלת הבריאה קדם שנשתלשל לחשבנות רבים. מאחר שהם שני ישראלים כשרים, כי 'ישראל עלה במחשבה תחלה', ובתחלת הבריאה קדם שנשתלשל לחשבנות רבים, שהוא אחיזת הסטרא־אחרא והשקר, שמשם אחיזת העכו"ם, אז בתחלת הבריאה - אין שם רק בחינת קדשת ישראל, שהם שרש כל הבריאה, אשר בשבילם נברא הכל, והם בחינת אמת, בחינת (ירמיה ב, כא): "כלה זרע אמת", וכמו שכתוב (צפניה ג, יג): "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" וכו', כי אחיזתם מבחינת אמת, שהוא בחינת תחלת הבריאה, שהיה רק אמת כנ"ל, כי ישראל עלה במחשבה תחלה כנ"ל. ויש כח לישראל לכלל כל הבריאה בקדם הבריאה על־ידי האמת שלהם, כי על־ידי אמת נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כמו שמבאר במאמר הנ"ל.

אבל עקר כח ישראל הוא דיקא כשהם רבים, כמו שכתוב (משלי יד, כח): "ברב עם הדרת מלך", כי כשהם רבים ומתחברים יחד בדבר שבקדשה, שהוא בחינת 'אמת', אזי נכלל אחר הבריאה, שהוא בחינת רבים כנ"ל, בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלו אחד כנ"ל, על־ידי שמתחברים יחד רבים מישראל לדבר שבקדשה, שהוא בחינת אמת. נמצא, שנכלל רבים בבחינת 'אחדות', ואזי נכלל אחר הבריאה, שהוא בחינת רבים בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלו אחד. וזה בחינת שני עדים, כי 'מעוט רבים - שנים', כי אחר הבריאה מיד, לא היה רק בחינת שני דברים כביכול, כנ"ל.

נמצא, ששני עדים ישראלים, מרמזים על אחר הבריאה מיד, כי מאחר שהם שנים, הם בבחינת 'אחר הבריאה', אבל מאחר שהם ישראלים כשרים, הם בבחינת 'אחר הבריאה מיד', הינו בחינת 'תחלת הבריאה', ששם שרש נשמת ישראל שעלו במחשבה תחלה, ועל־כן יש כח לשני עדים לברר האמת ולהכניע השקר, בבחינת 'המתקת הדין בשרשו', כי שם בבחינת 'שנים', שם עקר אחיזת השקר, ושם עקר המתקתו והכנעתו כנ"ל. והבן היטב:

ועל־כן יש להם לשני עדים הנאמנות, כי בודאי לא ידברו שקר, חס ושלום, כי מאחר שהם מרמזים על תחלת הבריאה, ששם שרש נשמת ישראל כנ"ל, על־כן בודאי לא ידברו שקר חס ושלום, כי שנים כשידברו שקר חס ושלום, הפגם הוא גדול ונורא מאד, כאלו נותנים אחיזה להשקר חס ושלום, משרשו, שהוא בחינת שני ישראלים, שמרמזים על אחר הבריאה מיד, שמשם רשם אחיזת השקר. וכששני ישראלים מתחברים יחד לדבר אמת, אזי נכנע השקר ונמתק בשרשו כנ"ל. ונכלל אחר הבריאה, שהוא בחינת רבים, בחינת שנים, בקדם הבריאה, שהוא אחד, על־ידי האמת כנ"ל. אבל להפך, חס ושלום, כששני ישראלים יעידו שקר, חס ושלום, הם פוגמים בהשרש וכאלו נותנים אחיזה להשקר, חס ושלום, מהשרש שהוא אחר הבריאה כנ"ל. ועל־כן אין שנים חשודים על שקר, כי איש אחד כשנופל לשקר, חס ושלום, אף שהפגם גדול מאד, כי השקר הוא הרע והטמאה, וכאלו עוקר עצמו משרשו, על־ידי שנופל ל"חשבנות רבים", ונתרחק מ'אחד' ששם שרש נשמת ישראל, כי תחלת הבריאה, שהיא נשמת ישראל שעלו במחשבה תחלה, היא עדין כלו אחד עם קדם הבריאה, מאחר שעדין לא נשתלשל עד אחיזת השקר, חס ושלום.

ועל־כן כשישראל מדבר שקר, חס ושלום - הוא פוגם מאד, כי נתרחק מאחד. וכאלו עוקר עצמו משרשו, חס ושלום, אבל אף־על־פי־כן, כשאיש אחד, אומר שקר, אין הפגם גדול כל־כך, כמו שנים כשמעידים יחד, על דבר אחד, בשקר, חס ושלום. כי כששנים אומרים דבר אחד, נמצא שרבים נכללים באחד, והוא בחינת אחר הבריאה שסמוך לקדם הבריאה. וכשדבריהם שקר, חס ושלום, אזי נותנים יניקה להשקר, חס ושלום, משרשו, מבחינת תחלת הבריאה, חס ושלום, כנ"ל. והוא פגם גדול ונורא מאד.

ועל־כן אין שנים חשודים על שקר, כי שנים אין יכולים להתחבר יחד כי אם בדבר אמת, שעל ידו נכללו רבים באחד, שהוא בחינת אחר הבריאה שנכלל בקדם הבריאה, שעקרו תלוי באמת, כמו שמובא במאמר הנ"ל, אבל על שקר אין יכולים להתחבר יחד, כי עקר התחברות רבים ביחד, שידברו דבר אחד, שזה בחינת 'אחדות', הוא רק על־ידי אמת, כנ"ל.

אבל שקר הוא רחוק מאחד, ועל־כן 'השקר לא יסכימו עליו רבים' כמובא באל"ף־בי"ת (אות א', אמת סימן י), כי בשקר אין יכולים רבים להתחבר יחד לכלל באחד כנ"ל, ועל־כן כשחס ושלום מתחברים שנים על שקר אחד, כאלו רוצים חס ושלום, לתן יניקה להשקר מבחינת אחר הבריאה כשהיתה סמוכה לאחד כנ"ל, וזה הפגם מגיע בשרש נשמת ישראל כנ"ל, ועל־כן אין ישראל חשודים על זה, ששנים יעידו שקר, חס ושלום, כי זה כלל, שבדבר הנוגע בשרש, אין ישראל חשודים על זה:

וזה בחינת 'שבועה', שנאמן כל אחד מישראל בשבועה, כי שבועה היא בחינת שם ה', כי סתם שבועה היא בשם (חשן־משפט, סימן פז, סעיף יז). ואפלו כשאומר שבועה סתם בלי הזכרת שם, מורה גם־כן על שם ה', כי זהו לשון שבועה שמרמז הלשון של שבועה, שנשבע בשם ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תוספתא סוטה ו, א): 'כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך'. נמצא, ששבועה היא בשם ה', ושם ה' הוא שרש הבריאה, כביכול, כי קדם הבריאה השם־יתברך מרומם ונתעלה, אפלו מכל השמות, כידוע, ועקר השם, הוא בבחינת 'אחר הבריאה', כי כשרצה ה' יתברך כביכול, לברא העולמות נתלבש בבחינת שמותיו יתברך, ועל־ידי־זה ברא את כל הבריאה, כידוע (עין שערי־אורה, שער ה').

נמצא, שעקר אחיזת הבריאה, מבחינת שם ה', ומחמת שמבחינת הבריאה יש אחיזה להסטרא־אחרא והשקר כנ"ל, על־כן אמרו רבותינו ז"ל (מדרש תהלים ט): 'אין השם מלא, עד שימחה זכר עמלק', שהוא הסטרא־אחרא, זהמת הנחש, שהתחיל לדבר שקר בתחלה, כי כשימחה זכר עמלק, שהוא הסטרא־אחרא, בחינת שקר כנ"ל, אזי יתתקן כל הבריאה, מחמת שיתברר מן השקר, שהוא עקר תקון הבריאה, שנבראת ב'אמת', כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית בר' א אלקי' ם א' ת סופי תבות ' אמת ', כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון סג, צה.), ואז כשיתתקן כל הבריאה על־ידי 'אמת', על־ידי שימחה זכר עמלק, אזי יהיה השם שלם, כביכול. כי השם, כביכול, הוא שרש הבריאה, וכשיש פגם בהבריאה על־ידי השקר, חס ושלום, בחינת עמלק, אזי, כביכול, מגיע הפגם בבחינת 'שם ה'', אבל כשיתבטל יניקת הסטרא־אחרא, ויתבטל השקר, שהוא עמלק, אזי ישלם שמו יתברך, כביכול, שהוא שרש הבריאה, כנ"ל.

ועל־כן כשאיש ישראלי אומר איזה דבר ונשבע עליו, נמצא שמקשר הדבר שאומר לשמו יתברך, ואזי בודאי אינו חשוד על שקר, חס ושלום, כי אם משקר בשבועה חס ושלום - הוא נותן יניקה להשקר, חס ושלום, משרש הבריאה, שהיא שם ה', ששם שרש נשמת ישראל, והוא ממש פגם הנ"ל.

והכלל, כי מאחר שעקר השתלשלות אחיזת השקר, הוא מבחינת אחר הבריאה, ובודאי בתחלת השרש אין שם שקר, חס ושלום, כי למעלה הוא כלו טוב, ואפלו שרש הסטרא־אחרא, והשקר, למעלה הוא רק טוב, ואדרבא, שם נמתק ונכנע השקר כנ"ל, ומי שפוגם שם בהשרש, חס ושלום. ונותן יניקה להשקר מתחלת השרש, חס ושלום, הוא פגם מפלג מאד, עד שאין 'ישראל' חשוד על זה, וזה בחינת הנאמנות של שני עדים ישראלים.

וזה בחינת הנאמנות שנאמן ישראל בשבועה, כי שרש השתלשלות השקר הוא משתלשל מבחינת שנים כנ"ל. ועל ידם עקר המתקת אחיזת השקר, על־ידי שנכללו שנים באחד על־ידי אמת, ולהפך, חס ושלום, הפגם גדול מאד כנ"ל, והבן הדברים היטב, כי אי אפשר לברר היטב בכתב דברים כאלו: