# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/941/64/12/

וזה בחינת מצות מילה, בחינת חתוך ופריעה, כי בתחלה חותכין הערלה דחפיא על ברית, שהיא זהמת הנחש בחינת שקר, וזה בחינת תלמיד־חכם הנוקם ונוטר, בחינת (ויקרא כו, כה): "חרב נקמת נקם ברית", אבל עדין אי אפשר לגלות העטרה שהוא חותם אמת, עד שפורעין ומחלקין העור ומגלין העטרה, ובזה מכניעין ומבררין קלפת נגה, ונכללין ניצוצי הקדשה, הטוב שבנגה בבחינת 'חש"מל', כידוע. וכל זה ממשיכין מבחינת חלקת אלפים למאות, שמשם המשכת כל הנשמות שנמשכין מדור לדור. והם נמשכין דרך הצנור הקדוש הזה שהיא העטרה שעל הברית, ושם נמשכין מבחינת (איוב כח, ז): "נתיב לא ידעו עיט", מבחינת "פלא" בחינת "אלפים", עד שנמשכים לבחינת מאות, שאז יכולין להצטיר בזה העולם, כמו שכתוב (תהלים קלט, יד): "נוראות נפליתי נפלאים מעשיך" וכו', שנאמר על יצירת הולד במעי אמו, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (נדה לא), כי נשמתו נמשכת אז בבחינת 'פלאי פלאים', מאלפים למאות.

ואז נותנין שם להתינוק שבו נגבל כל נשמתו וחיותו, כמו שכתוב (בראשית ב, יט): "נפש חיה הוא שמו". כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נו). כי כל השמות של ישראל נמשכין במספר בני ישראל שנמנו במספר שמות, כמבאר בפרשת במדבר. וכלם נמשכו על־ידי חלקת אלפים למאות, שזהו בחינת אלפים ומאות שהיו בכל מספר ומספר בכלל ובפרט כנ"ל, כי שמו יתברך משתף בשמנו, ועקר הידיעה ממנו יתברך הוא על־ידי שמותיו יתברך, שהם נמשכין ונתגלין בעולם על־ידי חלקת אלפים למאות, שעל־ידי־זה נעשין צמצומים וכלים לידיעת אמתתו, ואז יודעין לקרותו בשמותיו יתברך, ומשם ממשיכין השם להתינוק הנמול, כי שמו משתף בשמנו, כנ"ל: