# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/941/64/4/

כי ענין חלקת אלפים למאות אף־על־פי שעצם הדברים שיצאו מפי רבנו הנשגב ז"ל, אי אפשר להשיגם, אך מה שנוכל למצא בהם איזה רמז, אנו מחיבים לחתר בכל כחנו למצא מה שנוכל. והנה ענין חלקת אלפים למאות, דהינו לחלק האור הגדול שהוא בחינת אלפים, לחלקו לחלקים, שהוא בחינת מאות כדי שיוכלו לקבלו, זהו בחינת כלל כל קבלת התורה, כי כל התורה שהיא פרשיות וסדרים ותבות ואותיות הם כלם צמצומים נפלאים להאור הגדול, כדי שנוכל לקבלו, שזהו בחינת חלקת אלפים למאות, כי אוריתא מחכמה־עלאה נפקת (התורה יוצאת מהחכמה העליונה) (זהר הקדוש בשלח סב.), ששם הכל בבחינת 'אלפים' כמובא בכתבים (עץ־חיים, שער יג, פרק ה), שלמעלה האור בבחינת 'אלפים', ולמטה נתחלקים האורות בבחינת 'מאות'. כי חכמה עלאה בעצמה בחינת 'אלפים', אי אפשר לנו לקבל, כי היא בחינת 'אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידה לאתגליא לעתיד לבוא' (התורה הנמשכת מסוד העתיק הסתום שעתידה להתגלות לעתיד לבוא), ואין אנו מקבלין כי אם על־ידי צמצומים, על־ידי שנתלבשה התורה בלבושים אלו, שזהו בחינת נובלת חכמה שלמעלה - תורה (בראשית רבה יז, ה), כמובא (סימן רכג), וזהו בחינת צמצומים, בחינת חלקת אלפים למאות כנ"ל.

ועל־כן 'קדמה התורה אלפים שנה' (שם ח, ב), כי מתחלה היתה בבחינת 'אלפים', והיתה בבחינת "כתנות אור" באל"ף, בבחינת 'אלפים', ואם לא היה חוטא אדם הראשון בעץ־הדעת, היה מקבל את התורה בבחינת 'כתנות אור' באלף והיה חי לעולם (ויקרא רבה כז, ד), כי שם למעלה בבחינת 'אלפים', בחינת 'אוריתא דעתיקא לית מיתה תמן' (תורה של עתיקא שאין מיתה שם), כי שם חיים נצחיים, אך על־ידי שאכל מעץ הדעת נפגם הכל, ואז שלטה הקלפה בחינת ערלה דחפיא על ברית (הערלה שחופה על הברית) ונתעכר השכל.

ועל־כן אי אפשר לקבל האור הגדול בחינת אלפים, שמשם עקר החיות. ועל־ידי־זה שלטה המיתה, כי נסתלק האור שמשם החיים ונשאר הכל בלי חיות בבחינת 'מיתה', ולולי חסדו יתברך היה העולם חוזר לתהו ובהו, חס ושלום,

אך בחמלת ה' וחסדיו הנפלאים, חמל עליו ועל עולמו והפליא לעשות והמשיך התקון של בחינת חלקת אלפים למאות, והלביש האור שהוא התורה, בבחינת "כתנות עור", כדי שיוכל להתקים, כי "כתנות עור" - 'דא תפלין' (תקוני זהר תקון סט דף קה), שהם צמצומים נפלאים להאורות הגדולים הנמשכין מבחינת עתיק ואריך אנפין, ששם הכל בבחינת 'אלפים', ועל־ידי תפלין נמשכין משם המחין בבחינת 'חלקת אלפים למאות', שזהו בחינת שני השיני"ן של תפלין, שי"ן של שלשה ראשין, שי"ן של ארבעה ראשין שהם בחינת מאות.

וזה בחינת (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור", שרצה השם־יתברך להמתין לתן את התורה לאלף דור, כדי שיזדכך העולם באלף דור, כדי שיקבלו את אור התורה בבחינת 'אלפים', כמו שיזכה משיח שהוא ישיג את האור בשלמות בבחינת 'אלפים', כמו שכתוב שם, אך מחמת חטאי הדורות ראה שאין העולם מתקים, על־כן נתנה לכ"ו דורות על־ידי שבחכמתו הנפלאה, צמצם וחלק האור מאלפים למאות כדי שנוכל לקבלו, ועל־כן לא קבלו ישראל את התורה עד שעשו שרי אלפים, ושרי מאות, ושרי חמשים ועשרות, כדי שיצמצמו האור מאלפים למאות, כדי שיוכלו לקבל את התורה שנמשכה מבחינה זאת, מבחינת חלקת אלפים למאות, כנ"ל.

ועל־כן הכרח אדם הראשון למות בתוך אלף שנה, כי החיות־כפי השגת החכמה הקדושה של התורה, כי "החכמה תחיה" (קהלת ז, יב), וכמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך" וכו', ואם היה חי אלף שנה היה צריך לקבל האור מבחינת אלפים, שזה אי אפשר לקבל עכשו אחר החטא, ועל־כן עשה השם־יתברך מיומו אלף שנה דיקא. ובזה נתקים (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה יט, ח), כי בודאי נתקים, כי מאחר שאינו חי אלף שנה, ואינו יכול לעלות לאור האלפים ששם עקר החיים, הרי שלטה בו המיתה שאחיזתה למטה, וזה היה עקר הפגם שלו, שאינו יכול לקבל אור האלפים בעצמו, ששם עקר החיים: