# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/941/64/9/

ועל־כן 'כל דבר שבקדשה אין אומרים בפחות מעשרה' (ברכות כא:), כי אלף הוא עשרה פעמים מאה. וכשיש עשרה יחד, וכל אחד הוא בבחינת 'מאה', כי 'חיב לברך מאה ברכות בכל יום', בחינת 'אל תקרי מה אלא מאה', וכשעשרה מישראל נתקבצין יחד נכללין בבחינת 'אלף', שהוא עשר פעמים מאה, וממשיכין האור מאלפים למאות כנ"ל, שזה עקר המשכת הקדשה.

ועל־כן אין עדות בפחות משנים - כי כשהם שנים יש להם כח לחלק האלפים למאות, מאחר שהם שנים שדעתם חלוקות זה מזה, ונכללין יחד להעיד עדות אמת, על־ידי־זה יש להם כח להמשיך האור משרשם מבחינת אלפים לבחינת מאות וכנ"ל, שעל־ידי־זה עקר התגלות האמת מתוך השקר, שזהו בחינת תחית המתים וכנ"ל, אבל כשהוא אחד אין לו כח לזה, כי אין לו כח לחלק האור למאות מחמת שהוא אחד לבד.

וזהו (קהלת ד, ח): יש אחד ואין שני וכו', גם זה הבל, טובים השנים מן האחד, כי אם יפלו האחד יקום וכו'. כי אחד לבד הוא בבחינת 'אנשי יריחו שהיו כורכין את שמע שלא ברצון חכמים', שלא אמרו: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שהוא בחינת העד השני, שעל־ידי שניהם דיקא מחלקין אלפים למאות, ומגלין האמת מתוך השקר, ומעלין הקדשה ממקומות הנפולין, בבחינת טובים השנים וכו', שאם יפלו האחד יקום וכו', וכנ"ל. וזהו 'תרי כמאה' - 'כמאה' דיקא, כי הם ממשיכין ומחלקין האור מאלפים למאות, שעל־ידי־זה יש להם נאמנות בכל דבר, כי הם מגלין האמת בכל מקום שהוא, וכנ"ל: