# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/941/65/14/

וזה בחינת (תהלים פא, ד): תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו - שהוא ראש־השנה, שהוא חג שהלבנה מתכסה בו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה ח:), כי קובעין יום ראש־השנה בראש־חדש שאז הלבנה מתכסה, כי הוא אז בתכלית המעוט ואז מתחלת להתמלאות, שכל זה מרמז על עקר התקון שהוא להכלל בחינת 'שלא כסדר' בבחינת 'כסדר', שהוא דיקא על־ידי שמגיעים לתכלית המעוט, דהינו שממעטים ומקטינים עצמם ומשברים הגדלות בתכלית ועל־ידי־זה נכללים בבחינת 'כסדר', שזה התקון נעשה עקרו בראש־השנה, כנ"ל. וזהו: כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב - כי אז בראש־השנה צריכין לשפט ולדון את כל באי עולם, ועקר המשפט לתקן כל בחינת 'שלא כסדר', שהם על־ידי כל הקלקולים והעולות הנעשים בעולם, שכלם הם בחינת 'שלא כסדר', שאינם מתנהגים כסדר הראוי, שעל־ידי־זה מתנהג העולם 'שלא כסדר', ובראש־השנה דנים ושופטים על זה הכל כדי שיחזר הכל כסדר.

ועל־כן נסמך אחר זה מיד: עדות ביהוסף שמו וכו', 'יוסף' - מרמז על כלל ישראל שנקראים על שם יוסף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י (שמואל־ב' יט, כא), כי ראש־השנה הוא בחינת "עדות ביהוסף", שהם כלל ישראל, בחינת "עדות ה' נאמנה" הנ"ל, בחינת (תהלים צג, ה): "עדתיך נאמנו מאד", שבודאי יתתקן הכל בקרוב על־ידי דרך תשובה הנ"ל שעשה משה, שעוסקים הצדיקי אמת לחתרו ולגלותו בראש־השנה, כנ"ל.

וזה שצעק דוד (תהלים כז, יב): "אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס" וכו', כי היצר הרע וחילותיו הם בחינת עדי שקר, כי כל כחם על־ידי השקר שהוא הרע וכו', כנ"ל, והם להפך משני עדים נאמנים הנ"ל, שהם בחינת כלל התורה, בחינת שני לוחות העדות, שהם מזכירין ומזרזין את האדם בכל פעם לבל יתיאש עצמו מן הרחמים, כי בשביל זה נתנו שני לוחות העדות ביום־הכפורים שהוא עת רצון, יום סליחה ומחילה, יום האחרון של הארבעים יום הנ"ל, המתחילין מאלול שבהם עשה משה דרך תשובה הנ"ל, ויום־הכפורים הוא עקר הגמר שבהם נתרצה השם־יתברך למשה בשמחה ואמר לו: "סלחתי", שהסכים עמו שיהיה נגמר דרך כבושה לתשובה הנ"ל, שעל־ידי־זה יהיה מוחל וסולח לישראל עוונותיהם בכל שנה בזה היום, כי זה מבאר בדברי רבותינו ז"ל (יומא פה:), שיום כפור אינו מכפר אלא לשבים.

ועל־כן בודאי מאחר שה' יתברך התרצה למשה למחל ביום־הכפורים עוונות ישראל בכל שנה ושנה, בודאי ההכרח שיעזר גם זאת לישראל שישובו בתשובה כדי שימחל להם, ועל־כן באמת יום־הכפורים מועיל בכל הבחינות, כי הוא יום סליחה ומחילה והוא יום הגמר של המ"ם יום הנ"ל, שבהם נעשה דרך הנ"ל לתשובה. ועל־כן נתנו אז דיקא שני לוחות העדות, שהם בחינת שני עדים נאמנים המעידין לישראל אמתת טובו וחסדו יתברך, שהוא שוכן אתנו תמיד וימינו פשוטה תמיד לעזרנו לשוב ולקרבנו אליו, רק אנו צריכין לשום לבנו לזה ולהאמין בזה בכל עת וכנ"ל.

וזה בחינת תרין סהדין (שני עדים) שצריך האדם בכל יום שהם בחל מילה ותפלין, ובשבת שבת ומילה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקוני זהר ב:), הינו בחינת שני עדים נאמנים הנ"ל, כי כל זמן שיש להאדם שני עדים הנ"ל מילה ותפלין או שבת, הם מעידין ומבטיחין לו בכל עת שעדין חביבותיה גבן (עדין אהבתו נמצאת אתנו), אפלו אם ירדנו כמו שירדנו, מאחר שאנו זוכין עדין לשני עדים קדושים כאלו, שאנו חתומים בחותמו הקדוש בגופנו באות ברית קדש, ומכתרין ומעטרין בעטרת תפארת התפלין הקדושים, ויש לנו מתנה טובה שהיתה גנוזה אצלו בבית גנזיו ושבת שמה (שבת י:):

אבל הסטרא־אחרא, שהם היצר־הרע וחילותיו, הם בחינת עדי שקר, שהם מכניסין בלב האדם ההפך מכל זה, והוא המסית הוא המדיח המסטין (בבא־בתרא טז:), שבתחלה מסית לאדם מה שמסית, ואחר־כך הוא מסטין למעלה ולמטה, וכמו שהוא מסטין ומקטרג למעלה להרחיק רחמיו מישראל, חס ושלום - כמו־כן הוא מסטין ביותר בלב האדם כאלו כבר אפס תקוה, חס ושלום. ובאמת רחמיו יתברך אינם כלים כאשר הבטיחנו כמה פעמים בלי מספר וכנ"ל, ועל זה התפלל דוד (תהלים כז, יב): אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר - שהם הסטרא־אחרא, שהם עדי שקר שרוצים להעיד בלב האדם הפך מן האמת, שמעידים שני עדים נאמנים הנ"ל, כדי להרחיק את האדם לגמרי חס ושלום.

וזה (שם כז, יג): לולא האמנתי לראות בטוב ה' וכו'; 'לולא' - אותיות 'אלול', כמובא (בעל־הטורים דברים ל, ו), לרמז שלולא הכח של סוד כונות אלול, שהם בחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת הדרך לתשובה הנ"ל, שהוא בחינת שני עדים נאמנים הפך עדי שקר הנ"ל. לולא זאת כבר קמו בי עדי שקר וכלוני, חס ושלום, כמו שפרש רש"י שם, אבל השם־יתברך היה בעזרנו, שגלה לנו על־ידי צדיקיו האמתיים סוד כונת אלול, שהם בחינת הדרך הנ"ל לתשובה, שהוא ההפך מעדי שקר הנ"ל, ועל־ידי־זה כל התחזקותנו לנצח, כמו שסים שם: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' - וכמו שפרש רש"י שם, ואם לא נתקבלה תפלתך חזק ואמץ וחזר וקוה אל ה', כי ה' אתנו תמיד וכנ"ל, ועל־כן אומרים כל זה בכל חדש אלול עד גמר החתימה לטובה שהוא שמיני־עצרת (זהר ויחי רכ.; ועין פרי עץ חיים, לולב, פרק ד):

ראשי פרקים מהלכות עדות הנ"ל

ראש־השנה בראש־חדש, 'חמה' ו'לבנה', 'כסדר' ו'שלא כסדר'. "שמש ידע מבואו" בחינת 'כסדר', אבל ירח וכו'. קדוש החדש על־ידי שני עדים. 'בראשונה היו מקבלים עדות החדש בכל יום' וכו', ואם באו מן המנחה וכו', שמחמת זה עושים שני ימים ראש־השנה. "עדתיך נאמנו מאד לביתך וכו', ה' לארך ימים", שהוא ראש־השנה. "תקעו בחדש שופר" וכו', וסמיך ליה "עדות ביהוסף שמו" וכו', "עדות ה' נאמנה", על־ידי־זה "מחכימת פתי", כי בודאי יתחכם על־ידי עדות ה' נאמנה שמעיד כי "מלכותו בכל משלה" אפלו וכו', כי זה עקר דרך התשובה וכו', כנ"ל, "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה ואת זכריה" - 'אוריה סימן לזכריה' כמו שיכולין לקלקל ולהחריב את הבית־המקדש בעוונותיו, רחמנא לצלן, כן יכולין לתקן ולחזר ולבנותו, וזה בודאי יתקים, כי סוף כל סוף ישוב ויבנהו בנין עולם בחינת "עדתיך נאמנו מאד לביתך" וכו', "ואתם עדי נאם ה' ואני אל" - "עדים אתם היום" (רות ד, ט), כענין בעז ורות, כי מהם יצא הגואל־צדק שהוא דוד, 'תרין סהדין בכל יומא תפלין ומילה, ובשבת' וכו', 'כל הקורא קריאת־שמע בלא תפלין כאלו מעיד' וכו' (ברכות יד:):