# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/957/63/10/

וזה בחינת סמיכת הפרשה (בישעיה נו, א־ב־ד־ה): שמרו משפט ועשו צדקה וכו', אשרי אנוש וכו', שמר שבת מחללו וכו', כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו', ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם וכו'. ואיתא בזהר הקדוש (יתרו פט.): 'לסריסים אשר ישמרו את שבתותי - אלין אנון דמסרסין גרמיהו ולא מזדוגין כי אם משבת לשבת' וכו' (אלו הם שמסרסים את עצמם ואינם מזדוגים כי אם וכו'), כי זווג דקדשה הוא בבחינת 'יד ושם' הנ"ל, שהוא משפט וכסא הנ"ל, שהם בחינת איש ואשה כנ"ל. כי עקר תקון הברית הוא על־ידי בחינת 'משפט', שעל־ידי־זה שורפין את הרע שלא יתאחז בלב.

כי על־ידי כל זווג מבררין ברורין ומולידין נפשות, ואלו הנפשות מחמת שמתבררין מן הקלפות, כידוע. ועל־כן נאחזין בהם הסטרא־אחרא, ועל־כן צריכין התגברות גדול לכבש את יצרו הרע שעקרו מתגבר על תאוה זאת, מחמת שעל־ידי־זה עקר ברור הנפשות מן הקלפות שהוא בחינת גרים, כידוע (שער מאמרי רשב"י, שיר־השירים). ועל־כן אי אפשר לזכות לשמירת הברית כי אם על־ידי בחינת 'משפט', דהינו שישפט את עצמו הרבה ויתבודד בכל עת ויפרש שיחתו לפני השם־יתברך, ויצעק הרבה להשם־יתברך, שכל זה הוא בחינת 'משפט' הנ"ל, שעל־ידי־זה מתעורר התלהבות הלב, שהוא בחינת אש, ושורף את הרע של הנפשות שצריך לבררם. ועקר הרע היא הרע הכולל שהוא תאות המשגל, שאי אפשר להכניעו כי אם על־ידי אש המשפט הנ"ל, כי התאוה הזאת היא בחינת אש ונכנעת על־ידי אש המשפט הנ"ל, כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז).

וזהו (דברים ז, יב): והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו', הינו על־ידי שתזכה למשפט הנ"ל, על־ידי־זה ושמר ה' אלהיך לך את הברית - שתזכה על־ידי־זה לשמירת הברית, כי השם־יתברך בעצמו ישמר אותך על־ידי שתעסק במשפט הנ"ל. [מעין זה ראיתי אצל החברים בשם רבנו ז"ל, על פסוק זה (סימן קסט)].

נמצא, שעקר תקון הברית הוא על־ידי בחינת 'משפט' הנ"ל, שעל־ידי־זה נתבטל הרע. ועל־כן עקר הזווג בקדשה הוא רק בשבת, שאז מתבטל הרע לגמרי, כמבאר במאמר הנ"ל, ששמירת שבת הוא בחינת 'משפט' הנ"ל.

ומעתה מבאר היטב סמיכת כל הפרשה הנ"ל: שמרו משפט ועשו צדקה - משפט וצדקה הנ"ל. אשרי אנוש וכו', שמר שבת וכו' - כי המשפט הנ"ל, זהו בחינת שמירת שבת כנ"ל. וזהו כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי – הינו כמו שאיתא בזהר, דמסרסין גרמיהו (שמסרסים את עצמם) משבת לשבת, שאז הוא בטול הרע בבחינת תקון הנעשה על־ידי המשפט כנ"ל, אשר מחמת זה צריכין לסרס עצמו בימי החל, שאז יכול, חס ושלום, להתאחז הרע, שעקר אחיזתו בתאוה זאת כנ"ל. על־כן צריכין לזהר מלהזדוג בימי החל כי אם בשבת, שאז הוא בטול הרע בבחינת 'משפט' הנ"ל. ועל־כן סים על כל זה: ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם - כי כל זה זוכין על־ידי שמירת שבת כנ"ל, שהוא בחינת תקון המשפט, כמבאר היטב במאמר הנ"ל, יעין שם:

שיך למאמר הנ"ל