# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/957/63/3/

נמצא, שעקר קיום הממון והעשירות הוא על־ידי בחינת 'משפט' הנ"ל, ועל־כן עקר המשפט הוא בדיני ממונות, כי כל דיני ממונות נקראין משפט, כמו שכתוב (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שמדבר מדיני ממונות, וכן כל החשן־משפט הוא רק על דיני ממונות, כי עקר הממון והעשירות הוא על־ידי בחינת 'משפט' כנ"ל, עין למטה בסוף התורה, כי עקר חרבן בית־המקדש היה על־ידי קלקול המשפט, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא שופטים א): 'לא חרבה ירושלים אלא על שעותו בה את הדין' וכו', וכמו שכתוב (עמוס ה, ז): "כי הפכתם ללענה משפט", וכיוצא בזה פסוקים רבים, כי חרבן ירושלים ובית המקדש, שהם בחינת 'היכל הקדש', הוא על־ידי פגם המשפט שאז נאחז הרע, חס ושלום, ונחרב ההיכל קדש, חס ושלום, שהוא בחינת חרבן ירושלים ובית המקדש, כנ"ל.

ועל־כן עקר הגאלה הוא על־ידי משפט, כמו שכתוב (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה". וכתיב (הושע ב, כא): "וארשתיך לי בצדק ובמשפט" וכו'. כי בנין ציון וירושלים שהוא בחינת 'היכל הקדש' כנ"ל, הוא על־ידי משפט כנ"ל. נמצא, שעקר העשירות שהוא בחינת 'חומה' נמשך מבחינת 'משפט', שהוא בחינת 'בית' כנ"ל, וזה בחינת (משלי ו, לא) "הון ביתו", כי ההון שהוא בחינת 'חומה', כמו שכתוב במאמר הנ"ל, נמשך מבחינת 'בית', שהוא בחינת 'משפט', כנ"ל: