# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/61/1/

כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וכו' עזב תעזב עמו (שמות כג, ה), ותרגומו: 'משבק תשביק מה דבלבך עליה' וכו'. כי כבדת המשאוי שנכבדת ונופלת הוא על־ידי השנאה, כי שנאה הוא פגם הדעת, כמו שכתב רבנו נרו יאיר, כמה פעמים (סימן סט) וכנ"ל (בהלכות אבדה ומציאה הלכה א). וכשנפגם הדעת, אזי נכבדת המשאוי ונופלת, כי הדעת מרים כל הדברים, בבחינת (שבת צד.): 'החי נושא את עצמו', ועקר החיות על־ידי הדעת, כמו שכתוב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה". ועל־כן האדם על־ידי הדעת יכול להרים כל המשאות שבעולם בקל על־ידי תחבולות ועצות, אבל כשנסתלק הדעת - נסתלק החיות ואזי נופל המשאוי.

וזה בחינת חלי נופל, שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר 'האי מאן דבעי למנסב' (סימן כט), עין שם, שהוא על־ידי שנפגם הדעת על־ידי התגברות הדמים - על־ידי־זה נופל, עין שם. ושנאה וכעס הוא בחינת התגברות הדמים, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן נז), כי 'כבד כועס' (ברכות סא:), וכבד הוא מלא דם, שהוא בחינת שנאה ורציחה שהוא שפיכות דמים, ועל־כן על־ידי שנאה, על־ידי־זה הוא בחינת התגברות הדמים, ועל־ידי־זה נפגם הדעת, ועל־ידי־זה נופל בבחינת חלי נופל כנ"ל, כי אזי המשא נכבדת בבחינת (תהלים לח, ה): "כי עונתי עברו ראשי כמשא כבד" וכו', שעל־ידי העונות, שהוא בחינת התגברות הדמים, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר שם, על־ידי־זה נפגם הדעת, ואזי נופלים כל הדברים על־ידי הכבדות, בבחינת "כמשא כבד יכבדו ממני", עין במאמר 'האי מאן' הנ"ל שהביא רבנו, נרו יאיר, מקרא זה שם, עין שם היטב.

וזה שכתוב: כי תראה חמור שנאך רבץ וכו' - שנאך דיקא, כי עקר נפילת המשאוי היא על־ידי השנאה כנ"ל. ועל־כן צותה התורה לעזר לחברו לפרק ולטען, כדי שיהיה אהבה וחבה ביניהם, ועל־ידי־זה נתתקן פגם נפילת המשאוי, שהוא על־ידי השנאה כנ"ל, וזה שתרגם: 'משבק תשביק מה דבלבך' וכו'. כי עקר מצוה זו בשביל האהבה, כנ"ל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא משפטים א) לענין מצוה זו על פסוק (תהלים צט, ד): "אתה כוננת מישרים"; שמי שרואה שונאו שהוא פורק וטוען עמו - בודאי יחבקנו וינשקנו, כי עקר זאת המצוה בשביל האהבה שעל־ידי־זה נתתקן פגם נפילת המשאוי, שהוא על־ידי השנאה שהוא פגם הדעת, כנ"ל: