# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/61/2/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא ל.): 'זקן ואינו לפי כבודו - פטור', כי צריך לזהר שלא לפגם הכבוד, כי כבוד הוא שרש הנפש כנ"ל, נמצא, שהוא החיות של הנפש, והוא בבחינת מחין וחיות להנפש, כי הכבוד הוא תלוי בדעת, כי "לא נאוה לכסיל כבוד" (משלי כו, א), וכמו שכתוב (שם ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו", וכמו שכתב רבנו, נרו יאיר, סימן סז, שהכבוד חוזר אל המביני מדע כי שם שרש הכבוד. ועל־כן פגם הכבוד הוא פגם הדעת, גם האהבה והאחדות תלוי בכבוד, כי שם נתאחדין כל הנפשות בבחינת בקהלם אל תחד כבדי שהכבוד הוא בבחינת אחדות, כי הכבוד הוא בחינת מלכות שהוא בחינת אחדות כמובא לעיל, כי המלך עוצר בעם ומקבצם ומיחדם, כמו שכתוב: "זה יעצר בעמי", וכן איתא בדברי רבנו נרו יאיר (סימן יד), שעל־ידי תקון הכבוד, דהינו על־ידי שנותנין כבוד ליראי ה' - על־ידי־זה נמשך שלום בעולם, עין שם.

נמצא, שתקון כל הנפשות וחיותם הוא בחינת הכבוד כנ"ל, וכשנפגם הכבוד, אזי נפגם מחם וחיותם, ואזי נופלים כנ"ל, כי נעשים בבחינת משא כבד כנ"ל, שהוא בחינת פגם הכבוד, כי פגם הכבוד הוא שנסתלק הוא"ו, שהוא בחינת חיות, ואזי נעשה מכבוד כבד, בחינת משא כבד, כעין מה שכתב רבנו במקום אחר, במאמר 'אני ה' הוא שמי' (סימן יא).

ועל־כן זקן ואינו לפי כבודו פטור מפריקה וטעינה, ויש דעה שאסור, כי עקר פגם נפילת המשא הוא בבחינת פגם הכבוד כנ"ל, ועל־כן צריך לזהר מכבודו - שלא לפגם כבודו על־ידי נפילת המשא, כי אדרבא! עתה הוא צריך לזהר מאד בכבודו שהוא בחינת תקון הנפילה כנ"ל. ועקר תקון הכבוד הוא על־ידי כבוד הזקן, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר, כמה פעמים (סימן לז), ועל־כן הזקן שזוכה לשלמות הדעת, בחינת זה קנה חכמה, וזוכה לכבוד, בבחינת (משלי ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו" כמו שכתוב (ישעיה כד, כג): "ועם זקנים כבוד", על־כן הוא יכול לשאת ולהרים כל המשאות, כמו שכתב רבנו נרו יאיר (סימן נד), שהצדיק נקרא 'משא' שהוא נושא הכל, בבחינת (במדבר יא, יב): "כאשר ישא האמן את הינק", כי הצדיק מנשא ומרים כל הנפילות. וכל זה על־ידי תקון הדעת כנ"ל, ותקון הדעת הוא תקון הכבוד כנ"ל, וכדמשמע מדברי רבנו, נרו יאיר, בכמה מקומות (סימן כט, לקוטי תנינא, סימן ח):