# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/1/

על־פי מה מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן ב' בהתורה 'ימי חנכה הם ימי הודאה' (באות ה): שצריכין להמשיך קדשת שבת ל ששת ימי החל, כי שבת בחינת בן, בחינת ניחא לעלאין ותתאין וכו' וימי החל הם בחינת עבד ועצבות וכו'. וצריכין להמשיך המנוחה והשמחה של שבת לימי החל וכו', ועל־ידי־זה נתגלה אחדות הפשוט יתברך, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, שזה אי אפשר להבין בשכל אנושי, כי אם על־ידי אמונה שנמשך על־ידי שבת, על־ידי שממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל וכו', וזה בחינת 'יחיד ורבים הלכה כרבים', כי כשרבים מסכימים לדעת אחד - זה בחינת שפעלות משתנות נכללין באחד הפשוט, שזה יקר מאד לפני השם־יתברך וכו' עין שם: