# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/10/

כי התורה הנ"ל נעוצה סופה בתחלתה [וכן כל התורות וכו' כמבאר במקום אחר] ותחלתה בסופה. כי מבאר בהתורה הנ"ל, ש תודה, דהינו להודות ולהלל לה' יתברך תמיד - זהו בחינת שעשוע עולם הבא וכו' והוא בחינת למוד הלכות וכו', ובשביל זה נקראת התודה הלכה, על שם תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה. כי בתחלה בשעת צרה היו הדמים שוטפין על הלב וכו', ואחר־כך כשיוצאים מהצרה - הדמים הולכים כסדר וכו', וזהו בחינת הולדה וכו'. ועל־ידי־זה מאיר האמת ברבוע הדבור וכו', ועל־ידי שלמות הדבור שמקשר לשבת - נמשך קדשת שבת לששת ימי החל וכו', ועל־ידי־זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות, שזה יקר מאד אצל השם־יתברך, שזהו בחינת הלכה כרבים, כי כשרבים מסכימים לדעת אחד - זה בחינת פעלות משתנות נכללין באחדות הפשוט, כי כל אחד יש לו דעה מיחדת ונכללין יחד וכו' וכו', עין שם כל זה היטב, כי זה הוא כלל התורה הנ"ל מרישא לסיפא.

נמצא, שעקר כלליות הפעלות משתנות באחדות הפשוט הוא על־ידי תודה הלכה, שהוא על־ידי תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה, שאז מביאין תודה, שהוא בחינת הלכה, שעל־ידי־זה מאיר האמת וכו'. כי בתחלה כשהיו הדמים שוטפין על הלב היה בבחינת (משלי כט, י): "אנשי דמים ישנאו תם" וכו' ועכשו כשהדמים הולכין כסדרן וכו' - מאיר האמת, שעל־ידי־זה זוכין לכל הנ"ל, עד שכל הפעלות משתנות וכו' כנ"ל. וממילא מובן ההפך, כשהדמים שוטפין על הלב, דהינו בשעת צרה, חס ושלום, שאז אין מאיר האמת, כנ"ל. ואז אין הדבור בשלמות, ואז אין נמשך קדשת שבת על ימי החל, ואזי אין נכללין הפעלות משתנות יחד וכו'. כי מכלל הן אתה שומע לאו. ובאמת הא בהא תליא, כי כל מה שהפעלות משתנות מתגברין יותר ברבוי שנויים ואין נכללין יחד כראוי - כמו כן מתגברים הצרות והגליות ביותר, חס ושלום, כי כל היסורים והצרות והגליות הם על־ידי התגברות הפעלות משתנות ברבוי שנויים שאין נכללים יחד, ואין מאיר בהם התגלות אחדות הפשוט, שזה עקר תקון כל העולמות וכל אשר בהם בפרטיות.

וזהו בעצמו בחינת התגברות הדמים על הלב בשעת הצרה, רחמנא לצלן, כי כל הצרות והיסורים הוא מחמת רבוי השנויים, שאין מתנהגים היסודות במזג השוה. כי השם־יתברך ברא כל העולם בשנויים רבים ונפלאים, וכלם כלולים בארבעה יסודות אש רוח מים עפר, שמהם כל הדומם צומח חי מדבר, שהם בחינת כלל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, כמובא (עץ־חיים, שער מב, פרק א). וכלם נמשכים מאחדותו הפשוט יתברך כי בשרשם כלם כלולים באחד, אך בהשתלשלם למטה בראם בשנויים נפלאים, כי היסודות משנים מאד זה מזה, זה אש וזה מים, זה רוח וזה עפר, זה חם ויבש וזה קר ולח, וזה קר ויבש וכו', מכל שכן כל הברואים שנתהוו מהם שהשנויים בהם לאין מספר, וכלם צריכים להתנהג במזג השוה שיתמזגו היסודות בשוה, כפי מה שנמשכו מאחדות הפשוט - לעשות פעלתם כראוי, ואז מתנהג הכל כראוי. אבל כשמתרבין השנויים והיסודות מתגברים זה על זה שלא כסדר וכראוי - מזה באים כל היסורים וכל הצרות חס ושלום, וכן כל הגליות של העכו"ם.

כי השבעים עכו"ם הם עקר בחינת פעלות משתנות כנ"ל, וכמו שכתוב (דברים לב, ח): בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל וכו', הינו שהגוים הם בבחינת פרוד, בחינת בהפרידו בני אדם וכנ"ל, כי הם עקר בחינת 'פעלות משתנות' שהם שבעים עכו"ם כנגד שבעים נפש בית יעקב, בחינת יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וכמו שפרש רש"י שם. וכפי תקון הבריאה, וכמו שיהיה לעתיד - צריכים כל השבעים עכו"ם להתבטל ולכלל בשבעים נפש בית יעקב שהם חשובים כאחד ונכללים באחדות הפשוט, בבחינת כי חלק ה' עמו וכו' וזה כל תקון הבריאה.

אבל כשהשטן מתגבר ואין הפעלות משתנות נכללין יחד על־ידי רבוי המחלקת, אזי מתגברים, חס ושלום השבעים עכו"ם, שהם עקר הפעלות משתנות על ישראל כנ"ל, וכן על־ידי־זה באים, חס ושלום, כמה וכמה צרות ויסורים, שכלם באים על־ידי שאין השנויים של כל הארבעה יסודות מתמזגים כראוי, ואין נכללים יחד כראוי וכנ"ל.

וזהו בעצמו בחינת הדמים ששוטפים על הלב בשעת הצרה, חס ושלום, כי כל החיות בהדמים והחיות מתפשט לכל האיברים והחושים שיש בהם שנויים רבים, ושרש החיות שהוא הנשמה - הוא כח אחד, וממנה נמשכים כל השנויים שיש באיברי האדם שמרכבים מארבעה יסודות. והכל בבחינת הנ"ל, שצריך שיתנהג הכל במזג השוה, וכשנעשה מחלקת ביניהם ומתרבים השנויים, מזה באים כל הצרות והיסורים, חס ושלום, ומתבלבלים הדמים שבהם נמשך החיות ואזי הם שוטפין על הלב. וזהו בעצמו בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות, שעקר הגלות היה בחינת התגברות הדמים, כמו שכתוב (יחזקאל טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וכו', וכמבאר בכונת האר"י ז"ל באריכות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א).

נמצא, שכל מה שמתגברים, חס ושלום, ביותר השנויים של הפעלות משתנות שאין נכללין ביחד - על־ידי־זה מתגברים ביותר הדמים השוטפין על הלב. וכן להפך, שכל מה שהדמים שוטפין על הלב, חס ושלום, שעל־ידי־זה אין מאיר האמת וכו', כמו כן מתגבר השנויים של הפעלות משתנות שאין נכללין יחד וכנ"ל, וכן חוזר חלילה, חס ושלום, ועל־כן באמת התחלת הגאלה קשה מאד, ועל־כן מאן משה לילך, וכנ"ל: