# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/13/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד.) וזה לשונם: והינו דאמר רבא, מאי דכתיב (איוב ל, כד): "אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע", אמר הקדוש־ברוך־הוא: כשאני דן את ישראל - איני דן אותם כעכו"ם, שכתוב בהם (יחזקאל כא, לב): "עוה עוה אשימנה", אבל ישראל אני פורע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, דבר אחר, אפלו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, אני מצרפו לחשבון גדול שנאמר: "אם בפידו להן שוע", דבר אחר: בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם, והינו דאמר רבא מאי דכתיב (הושע יז, ג): "ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים", אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה, כדי שיזכו לעולם הבא, "והמה דברו עלי כזבים", והינו דאמר רב פפי משמה דרבא, מאי דכתיב (שם ז, טו): "ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע", אמר הקדוש־ברוך־הוא: אני אמרתי איסרם ביסורים בעולם הזה כדי שיתחזקו זרועותם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע; עד כאן לשון הגמרא.

והנה העתקתי לפניך כל מאמר הזה, ובו תראה ותבין באר היטב כל דברינו הנ"ל שרבותינו ז"ל מעוררים ומזרזים אותנו לילך בדרך הנ"ל שבארנו, לבל יהיה האדם נדחה, חס ושלום, מפני הצרות והתלאות והיסורים העוברים עליו ועל בני ביתו, הן יסורי הגוף הן יסורי הפרנסה, חס ושלום, רק יביט בכל עת על ההרחבות שהשם־יתברך מרחיב עמו בכל עת, אפלו בתוך הצרה בעצמה, וכל היסורים, חס ושלום - באים בחסד גדול מעט מעט כדי שיוכל לסבלם, ועל־ידי־זה יזכה לעולם הבא אם לא יהיה שוטה וכו' - להטעות את עצמו לומר, שאינו יכול לעבד את השם־יתברך מחמת הצרות והיסורין. כי אדרבא! כל הצרות והיסורין בגוף וממון - כלם באו לטובה גדולה, כדי שדיקא על־ידי־זה יזכה לעולם הבא, כמבאר היטב בדברי רבותינו ז"ל הקדושים האלו, שבארו וגלו לנו שאין הקדוש־ברוך־הוא שולח על ישראל יסורים ומניעות שלא יוכלו לסבלם, לרחקם לגמרי, חס ושלום. כי כל היסורים הם רק כתרנגולין המנקרין באשפה, כי הוא פורע מהם מעט מעט ואינו דן אותם כעכו"ם, חס ושלום, שנאמר בהם: "עוה עוה עוה אשימנה" וכו', וכנ"ל.

ועתה תראה איך דברי רבותינו ז"ל הנ"ל מקשרים ומהדקים היטב בחבור נפלא, והם דרך ועצה טובה והתחזקות נפלא שיתקרב האדם תמיד להשם־יתברך מכל מה שיעבר עליו בגוף וממון ונפש. כי יש מי שמטעה את עצמו שאינו יכול להתקרב להשם־יתברך מרבוי היסורים והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו ועל בני ביתו, על זה מבאר בדבריהם הנ"ל, שהיסורים הם בחסד גדול לקרב על ידם דיקא להשם־יתברך ולא לרחק על־ידי־זה. כי השם־יתברך אינו נפרע מישראל באפן שיחריבם לגמרי, רק הוא נפרע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין, באפן שדיקא על־ידי־זה יזכרו וישובו ויתקרבו להשם־יתברך ויזכו לעולם הבא, וכמו שמבאר בעצמו בסוף דבריהם: והינו דאמר רבא מאי דכתיב "ואני אפדם והמה דברו עלי כזבים", אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא, והמה דברו עלי כזבים, הינו כנ"ל, שהשם־יתברך מסבב עם האדם שיש לו דחקות בממונו ופרנסתו, והוא רק לטובה כדי לפדותו על־ידי־זה מהגיהנם ומהשאול תחתיות שהיה מגיע לו לפי מעשיו, כמו שיודע בנפשו, ולא די בזה גם יזכה על־ידי־זה לעולם הבא. כי עקר כונת השם־יתברך רק לטובה כדי שדיקא על־ידי־זה יתקרב להשם־יתברך, והמה דברו עלי כזבים - שאומרים כזבים על השם־יתברך, כאלו השם־יתברך מרחק אותם, ואומרים: הלא אי אפשר לנו להתקרב להשם־יתברך מחמת דחקות הפרנסה, אשר באמת הוא להפך וכו'. וכן מבאר שם אחר־כך: והינו דאמר רב פפי משמה דרבא מאי דכתיב: "ואני יסרתי חזקתי זרועותיהם" - שהיסורים בעולם הזה כדי שיתחזקו זרועותיהם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע - שאומרים להפך, כאלו השם־יתברך שולח להם היסורים לרעתם, חס ושלום, לרחקם, חס ושלום.

ואם יאמר האדם האמת הוא כן, שהיסורים ודחקות הפרנסה בא בחסד, וכונתו יתברך לטובה כדי להתקרב על־ידי־זה דיקא להשם־יתברך כנ"ל, אבל אף־על־פי־כן קשה לי להתקרב, כי כבר נתעיתי מאד ואני רחוק מהתורה והמצות מאד, ובמה אזכה את ארחי לשוב להשם־יתברך? על זה משיב ואמר שם אחר־כך: דבר אחר, אפלו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול - הרי מבאר לנו תשובה הגונה על כל הנ"ל, לומר, כי אף־על־פי־כן אם אתה הוא כמו שהוא, גם אתה, תוכל לשוב ממקומך שנלכדת בו ולחטף טוב בכל יום ולזכות לחיי עולם הבא, כי הלא אפלו אם אין ישראל עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה הוא גם כן מצרפן לחשבון גדול, כנ"ל.

ושים לבך היטב לדברי רבותינו ז"ל הקדושים האלו, עד היכן הם מחזקין את כל אחד ואחד, אפלו אם הוא כמו שהוא, עדין הוא יכול לחטף תורה ומצות ולזכות לחלק טוב לעולם הבא, כי אפלו כשאין עושין מצות כי אם כתרנגול ומנקר באשפה וכו', והבן המשל היטב להבין ממנו הנמשל [כמו שכתוב (משלי א, ו): "להבין משל ומליצה" וכו'], שהמשילו הענין לתרנגול העומד באשפה וזבל וכו', ומנקר משם מעט דמעט מאכלו, שהוא חלק מאלף מגרעין חטה או קטנית אחת. ואפלו אם ישראל אין עושין מצות לפניו רק כמו זה התרנגול המנקר באשפה כנ"ל - גם זה הוא יתברך ברחמיו מצרף לחשבון גדול.

והרי הודיע לך התנא עד היכן רחמיו יתברך מגיעים, ועל־כן גם אתה יכול להתקרב, אף־על־פי שנדמה לך שאתה עומד באשפה וזבל וכו', אף־על־פי־כן גם משם אתה יכול לנקר באשפה ולחטף מעט מעט טוב, כי גם זה יקר בעיניו יתברך כנ"ל, [וכל זה מבאר היטב על־פי התורה "אזמרה לאלקי בעודי" וכו', שמבאר שם, שאפלו אם גם מעט הטוב מערב בפסלת, אף־על־פי־כן על כל פנים יש בו נקדה טובה וכו', הינו כנ"ל].

ואם תטען עוד ותאמר האמת הוא כן, שהשם־יתברך שולח היסורים ברחמים מעט מעט, וגם מבקש מאתנו שעל כל פנים נחטף מצות ומעשים טובים מעט מעט כתרנגול המנקר באשפה, אבל מה אעשה כי נתרחקתי כל־כך, עד שאיני יכול לקבל גם אלו היסורים ודחקות הפרנסה, והוא מונע אותי הרבה, על זה השיבו שם בדבריהם הקדושים, שאמרו שם סמוך לזה: דבר אחר בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם - הינו כאומר הריני נותן לך עצה טובה גם על זה שתצעק ותשוע להשם־יתברך על זה, ובודאי יושיע אותך ויוציאך גם מאלו היסורים ודחקות הפרנסה.

הנך רואה, שבמאמר זה כלולים כל דברינו הנ"ל, שהאדם צריך להאמין ברחמי השם־יתברך, שבודאי היסורים לטובה, ולהשתדל למצא בהם הרחבות הרבה, כי באמת השם־יתברך אינו נפרע רק מעט מעט, ועל־ידי־זה יוכל לחטף על כל פנים מעט מעט תורה ומצות, כתרנגול המנקר באשפה, ועל־ידי־זה יוכל לצעק ולזעק להשם־יתברך, עד שהשם־יתברך יושיע אותו גם מזה, ויזכה לצאת מהצרות לגמרי ולהתקרב להשם־יתברך בשלמות. כי בודאי כונות השם־יתברך בכל מה שעובר על האדם הכל לטובה גדולה, כמו שסים שם אחר־כך: והינו דאמר רבא מאי דכתיב "ואנכי אפדם" וכו', וכנ"ל: