# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/14/

וזהו (שמות ו, ב): וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' - שהוכיחו השם־יתברך על שאמר (שם ה, כב): למה הרעתה, על־ידי שיצאו דתן ואבירם נצבים לקראתו, ואמרו לו (שם ה, כא): ירא ה' עליכם וישפט וכו', כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקי אמת לילך בדרך זה - להאמין תמיד בהשם־יתברך שהכל לטובה, ולתן שבח והודיה תמיד להשם־יתברך בין בטובו בין בעקו, כמו שכתוב (תהלים נו, יא): "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר", בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי, וכבר היתה גאלה שלמה. אך עקר עכוב הגאלה בכלל ובפרט, הוא על־ידי רבוי החולקים, שהם בחינת דתן ואבירם ש יצאו נצבים לקראת משה וכו'. כי באמת, אף־על־פי כשמודים להשם־יתברך, שעל־ידי־זה מתבטלים כל הצרות הנמשכין מהפעלות משתנות וכו', עד שמתבטל הצרה לגמרי וכו', אף־על־פי־כן "את זה לעמת זה עשה האלקים" (קהלת ז, יד), ותכף שמתחיל איזה צמיחת קרן ישועה, אזי תכף הסטרא אחרא והמסטינים מתגרים ביותר ויותר לקטרג ולהגביר הצרה, חס ושלום, כמו שני בני אדם הנלחמים זה עם זה, כשאחד רואה שחברו מתגבר - הוא מתגבר יותר וכו', וכמבאר בהתורה: "ויאמר בעז" וכו' סימן ס"ה ובמקום אחר. ומזה באים כל הנפילות, רחמנא לצלן, וההתרחקות של כל בני אדם, ובפרט של הכשרים שהתחילו להתקרב ונתרחקו, רחמנא לצלן.

ועל־כן כשבא משה לגאלם - ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו, שעל־ידי־זה התחילה הגאלה. אבל הסטרא אחרא התגברה מאד, והכביד לב פרעה עד שאמר: מי ה' וכו', ואמר: תכבד העבדה - בכבדות עצום שלא לתן להם תבן. וזה היה נסיון לישראל להתחזק אז דיקא באמונה, להאמין, כי בודאי דבר ה' על־ידי משה נאמן ביתו - בודאי יקום לעולם, כאשר באמת רב הכשרים הלכו בזה. אבל נמצאו חולקים דתן ואבירם שהטעו רבים אחריהם, עד שיצאו נצבים לקראת משה ואמרו: ירא ה' וכו', כאלו הם מקנאים קנאת ה' צבאות, וטוענים בעד ישראל ומוסרים דין לשמים על משה רבנו - שמוסר כל נפשו בעדם עד שאומרים: ירא ה' עליכם וישפט - ומרבוי מחלוקותם התגברו הפעלות משתנות להעלים, חס ושלום, התגלות אחדות הפשוט שמשם כל הגאלה, כנ"ל, והמחלקת הרע שלהם התגבר, כנ"ל, עד אשר "העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (קהלת ז, ז) - שהוא לב משה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עד שמשה מעצם צרתו אמר: למה הרעתה לעם וכו'. כי משה טען: למה זה שלחתני - כי הלא זה דברי גם מקדם שלא רציתי לילך בשליחות זה מחמת רבוי החולקים וכו' וכנ"ל.

והשיב לו השם־יתברך, שבודאי הוא יגמר את שלו ברחמיו הגדולים ובזכות אבות, ובזכות אהרן והכשרים הנלוים אליו המאמינים במשה באמת, ומבטלים שנוי דעתם, שהם בחינת פעלות משתנות לדעה אחת של משה, שעל־ידי־זה נכללים באחדות הפשוט כנ"ל, ועל־ידי כל זה תהיה הגאלה בשלמות. וזה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' - הינו בחינת (תהלים ק, ג): "דעו כי ה' הוא האלקים" המבאר בסוף התורה הנ"ל, שפרש שם, שכל הפעלות משתנות הנמשכים משם אלקים - כלם כלולים בה' שהוא אחדות הפשוט, עין שם.

וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' - כי הכל אחד, כי ה' הוא האלקים, כי כל הפעלות משתנות - כלולים באחדות הפשוט, ובודאי יגמר את שלו לגאלם, כי פרעה אמר מי ה', כי לא האמין בשם ה' כי יניקתו היה רק משם אלקים, כמובא (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ה), כי רצה להפריד, חס ושלום, בין שם ה' לשם אלקים, שזה עקר הפרוד, חס ושלום. הינו כי רצה לכפר ולהפריד הפעלות משתנות מאחדות הפשוט, מחמת שאי אפשר להבין זאת בשכל, כמו שמבאר שם. אבל השם־יתברך הכהו מכות גדולות והציל ישראל מכלם, והראה מופתים גדולים ונוראים, שעל־ידי כל זה ראה בעיניו שכל הפעלות משתנות הם מאחדות הפשוט עד שהכרח להודות בעצמו, ואמר ה' הצדיק: