# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/18/

וזה בחינת מה שאיתא במדרש־רבה, שמות פרשה כ"ג: "אז ישיר משה" (שמות טו, א) - הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ב): "נכון כסאך מאז", אמר רבי ברכיה בשם רבי אבהו, אף־על־פי שמעולם אתה לא נתישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה וכו', משל למלך שעשה מלחמה ונצח וכו', אלא כביכול עומד, שנאמר (חבקוק ג, ו): "עמד וימדד ארץ", אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך, מאז נתישבה מלכותך וכסאך, הוי "נכון כסאך מאז" ב'אז ישיר'; עד כאן לשונו. וכלל כונות המדרש, שקדם שישראל אמרו שירה היה השם־יתברך בבחינת עומד, ולא היה נכון כסאו עדין שישב עליו, הינו שעדין לא נתישבה מלכותו, ולא נודע בעולמו, עד אחר שאמרו שירה, אז הכינו כסאו, כביכול, ואז השיבו אותו יתברך, כביכול, על כסאו. כי אז נתישבה מלכותו ונודע בעולמו, ואז מלכותו, כביכול, גדול ביותר בבחינת אגוסטוס. אבל בתחלה היה רק בבחינת מלך, כמו שכתוב שם: 'משל למלך שנצח מלחמה ועשו אותו אגוסטוס' וכו' עין שם.

הינו על־פי התורה הנ"ל, שעקר ההתקרבות להשם־יתברך הוא על־ידי הודאה ושירות ותשבחות, שעל־ידי־זה מאיר האמת ברבוע הדבור, עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, שהוא מה שרבים שהם שנוי דעות, שזה עקר בחינת פעלות משתנות, מסכימים לדעה אחת אמתיית וכו', שעל־ידי־זה מתבטלין כל הצרות וכל הגליות וכו' כנ"ל, ועל־כן עקר ידיעת אלקותו בעולם בשלמות שהוא בחינת התישבות כסאו כביכול כנ"ל, הוא על־ידי שירה דיקא, כי שירה הוא עקר שלמות ההודאה, שאומרים ההודאות בלב שלם בשיר ושמחה, שזה זכו ישראל בקריעת ים סוף, אחרי שכבר התחילה ישועתם שיצאו ממצרים, וכבר אמרו הלל והודאה בפסח, עד שזכו להפיל את מצרים לגמרי, כי נתבטלו רבוי השנויים של הפעלות משתנות ונתגלה אחדות הפשוט, והאמינו בה' ובמשה עבדו. וכל מה שנתבטלו הגלות והצרות של המצרים עד שכל העכו"ם נתבטלו, כי נפל עליהם אימתה ופחד, כמו שכתוב (שמות טו, יד): " שמעו עמים ירגזון " וכו' על־ידי־זה נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, ועל־ידי־זה נתגדל התודה והודאה יותר ויותר, עד שאמרו שירה בלב שלם, בחינת אז ישיר משה, ואז דיקא נתישבה מלכותו יתברך, בבחינת 'יושב על כסא', מחמת שאז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, שזה עקר כבוד מלכותו כמו שכתוב שם.

כי עקר בנין כסאו, כביכול, הוא מהפעלות משתנות כשנקבצין יחד בדעה אחד ונכללין באחדות הפשוט, מזה נבנה כסאו, כביכול, שכלולה מגונין סגיאין, כי העקר הוא מה שרבים שיש בהם שנוי דעות כלם נכללין בדעה אחת אמתיות וכנ"ל, כמו שהיה אז בשעת קריעת ים סוף, כמו שכתוב: ויאמינו בה' ובמשה עבדו - שכלם הסכימו לדעה אחת ונכללו בה' ובמשה באמונה שלמה.

וכל נפשות ישראל חצובים מכסא הכבוד, וכשנכללים יחד בדעה אחת בהאמונה הקדושה, על־ידי־זה נבנה ונגדל כסא כבודו יתברך, כי כל בנינה מנפשות ישראל החצובים משם, ואז נתישב מלכותו כמלך היושב על כסאו, בבחינת ישיבה ולא בבחינת עמידה, כי נודע בעולמו היטב, ונתישב בדעת ובלב כל אחד ואחד, בבחינת ישיבה על כסא, כנ"ל. וכל זה זכו על־ידי שירה, שהוא שלמות ההודאה בלב שלם כנ"ל, כי כל השירות כלולים מעשרה מיני נגינה, שנאמר בהם ספר תהלים, שהם בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן מט).

וזה בחינת שלמות רבוע הדבור, שהוא מרמז בפסוק (שמות ד, י): לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז וכו' [עין שם היטב בהתורה הנ"ל]. איש דברים - זה בחינת שיר פשוט, גם מתמול - הינו היום ואתמול זה בחינת כפול. גם משלשום - זה בחינת משלש. גם מאז דברך - זה בחינת מרבע. כי השם־יתברך טען עם משה שבעה ימים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה יא, ו), וכמו שפרש רש"י, כי שלשה גמין רבויים. ואלו השבעה ימים הם כנגד שלשת קוי האמת שמאירין ברבוע הדבור, כדי שעל־ידי אלו השבעה ימים יאירו שלשת קוי האמת ברבוע הדבור, שעל־ידי־זה יתגלה אחדות הפשוט וכו', שזה עקר גמר תקון הגאלה.

אבל משה אמר ביום השביעי לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' ואף־על־פי שהשם־יתברך אמר לו מי שם פה לאדם וכו', השיב: שלח נא ביד תשלח, כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר לט), הינו שאמר, שעדין לא זכה לגמר תקון שלמות הדבור שהוא בחינת מלכות פה, שמרמז בפסוק גם מאז, שהוא בחינת נכון כסאך מאז, כמובא שם זה הפסוק לענין זה, כי זה הגמר של תקון רבוע הדבור יהיה רק על־ידי משיח - שיזכה להמלוכה דקדשה.

אבל השם־יתברך גזר על משה, שאף־על־פי־כן הוא מכרח לילך, כי ההכרח שיתחיל הגאלה הראשונה כדי שיזכה לתודה הודאה, כדי לגלות אחדות הפשוט וכו', עד שסוף כל סוף יהיה גמר הגאלה האחרונה על־ידי־זה, בבחינת (מיכה ז, טו): "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות", וכמבאר לעיל (באות ט).

ואז כשגמר משה הגאלה הראשונה ונפלו ומתו מצרים על שפת הים ויאמינו בה' וכו', אז ראה משה שדבר אלקינו יקום לעולם, ועל־כן אז ישיר משה שהמשיך השירה משיר שלעתיד, כי יו"ד על שם העתיד, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:): 'מכאן שעתיד משה לשיר'; הינו שהמשיך שירה משיר של עתיד, שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, שהוא בחינת רבוע הדבור, שלעתיד יהיה כל זה בתכלית השלמות. ועתה המשיך השירה משם, ועל־ידי־זה נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, שזה נתגלה על־ידי רבוע הדבור, כי השירה שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע נמשך משם, כנ"ל. ועל־כן אז הוכן כסאו ונתישב מלכותו בבחינת נכון כסאך מאז, כנ"ל.

ועל־כן סים השירה: שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת וכו' וכו', תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן וכו', תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וכו'. כי עקר התקון הוא בבחינת הבית־המקדש, שהוא בחינת כסא הכבוד, כמו שכתוב (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו", כי שם כל הברכות וההודאות וכל השירות ותשבחות שמנצחים הלויים בשיר על הדוכן, ושם כל ההלכות, כמו שכתוב (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר וכו', וקמת ועלית" וכו', ושם מתקבצים כל נפשות ישראל ביחד ונכללין באחדות הפשוט, כמו שכתוב (תהלים קכב, ד): "ששם עלו שבטים וכו' להודות לשם ה'" וכו', וכל זה זוכין על־ידי תקף הנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שעל־ידי־זה נתבטלו כל המצריים וכל השבעים עכו"ם, כי כלם נבהלו ונפחדו אילי מואב ואלופי אדום וכל ישבי כנען - שהם עקר פגם השנויים של הפעלות משתנות, שמתקף הנסים הכרחו כלם להודות על האמת שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט.

וזהו בחינת בגדל זרועך ידמו כאבן - שנדמו ונתבטלו בבחינת בטול הפעלות משתנות באחדות הפשוט. וזהו ידמו כאבן - 'אבן' זה בחינת אב ובן כחדא (סימן כב), הינו בחינת כלליות נפשות ישראל שהם בחינת בנים למקום, שנכללו באביהם שבשמים באחדותו הפשוט, ואז מגדל תקף הנסים והנפלאות הנוראות אז גם כל העמים נפל עליהם אימתה ופחד עד ש נדמו ונתבטלו כמו אבן, כמו ישראל שנכללו באחדותו אז בבחינת אב ובן כחדא, כמו כן נתבטלו רבוי השנויים שלהם והכרחו להודות על האמת, וזהו בחינת ידמו כאבן וכנ"ל.

ועל־כן נסמך לזה תבאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' - הינו בנין בית־המקדש, ששם עקר התגלות אחדות הפשוט וכו', שהוא בחינת יושב על כסא כבודו, כי הבית־המקדש בחינת כסא הכבוד וכו' כנ"ל, והוא מכון לשבתך - 'לשבתך' דיקא, בחינת יושב על כסא וכו' וכנ"ל, וכן אמר שלמה: "מכון לשבתך עולמים", וכנ"ל.

וזהו ה' ימלך לעולם ועד, כי על־ידי־זה עקר התגלות מלכותו לעולם ועד, שנתישב מלכותו על כסא, כביכול, ונודע בעולמו וכנ"ל, ועל־כן כופלין הפסוק ה' ימלך לעולם ועד כשאומרים שירת הים בכל יום, הינו בחינת מלך ואגוסטוס הנ"ל, שזה עקר בחינת ישיבתו על כסאו, כשנגדל מלכותו יותר ויותר בבחינת אגוסטוס, כמבאר שם במדרש הנ"ל, עין שם היטב: