# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/19/

וזה בחינת מה שמתחילין בראש־השנה: המלך יושב על כסא רם ונשא ! כי אז עקר התישבות מלכותו על כסא, כביכול, כי בראש־השנה נברא העולם - שבראו השם־יתברך בפעלות משנות הרבה מאד. וזה כל עבודתנו בראש־השנה לגלות לכל באי עולם שהשם־יתברך ברא העולם, שכל הפעלות משנות - נמשכין מאחדותו הפשוט יתברך, ועל־כן עוסקין אז בראש־השנה ברבוי ההודאות ושירות ותשבחות, כמו שיסדו לנו קדמונינו בהפיוטים הרבים, שכלם הודאות ושירות נפלאות, כמו: אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ וכו' מלך עליון וכו' וכו'. כי על־ידי הודאות - נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר תקון בחינת כסא הכבוד לישב עליו כביכול, כנ"ל. ועל־כן מתחילין אז המלך יושב על כסא ואומרים בלא ה' דיקא, להורות כי אז עקר התחלת ישיבתו על כסא וכו', כי בכל השנה אומרים המלך היושב - שישב מכבר, הינו מראש־השנה, שאז כביכול הושיבו אותו ישראל על כסאו. ועל־כן בראש־השנה אומרים המלך יושב וכו', כי עתה בראש־השנה, שאז מגלין ישראל שברא היום את העולם והמשיך כל הפעלות משנות מאחדותו הפשוט וכנ"ל, על־כן עתה הוא יושב על כסא וכו', וכנ"ל.

ועל־כן ברכת מלכיות זכרונות ושופרות שמוסיפין בראש־השנה מתחילין בשבח 'עלינו', כי זה עקר ראש־השנה - להודות להלל לשבח לאדון הכל וכו' שלא עשנו כגויי הארצות וכו' - שזהו בחינת אשרינו הנ"ל שעל־ידי־זה עקר התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל, שזהו עקר קדשת ראש־השנה וכנ"ל, ועל־כן בשבח זה של 'עלינו' - כבשו יריחו ונכנסו לארץ־ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מועד־קטן ב, ד), כי עקר כניסתם לארץ־ישראל הוא לבנות הבית־המקדש, ששם עקר התגלות אחדות הפשוט וכו', שזה זוכין על־ידי תודה הודאה - שאנו מודים ומשבחים לו יתברך על נעימת גורלנו וכו', שזה בחינת השבח הנפלא של 'עלינו לשבח' וכו', וכנ"ל: