# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/20/

ועל־כן אומרים 'עלינו' בכל יום אחר התפלה, כי בחינת תודה הודאה הנ"ל שהוא בחינת 'אשרינו' ו'עלינו' וכו' שאומרים שלש פעמים בכל יום, מזה ההתחלה וזה הסוף והתכלית, וכמבאר לעיל - שנעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו, שכל מה שמשבחים ומודים אותו יתברך יותר על אשר בחר בנו מכל העמים וכו', כמו כן נשלם הדבור יותר ומתגלה אחדותו הפשוט יותר וכו', וכל מה שמתגלה יותר - נתגדל ההודאה יותר, כי על־ידי התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות מתבטלין הגליות והצרות יותר וכו', וכן חוזר חלילה לטובה וכנ"ל.

ועל־כן אנו אומרים 'אשרינו' וכו', וכמה שירות ותשבחות והודאות קדם התפלה, וכן אחר־כך אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו', עד שמסימין ב'עלינו לשבח' - שהוא שבח נפלא ונורא, על שזכינו לקדשת ישראל, כי נעוץ סופו בתחלתו וכו' כנ"ל. כי תודה והודאה הוא כל עבודתנו בעולם הזה, והוא תכליתנו לעולם הבא, כי זה עקר שעשוע עולם הבא, כמו שמבאר בתחלת הספר הנ"ל (בלקוטי תנינא).

ועל־כן סמוך ל'עלינו' אומרים: כל השונה הלכות בכל יום מבטח לו שהוא בן עולם הבא, ואחר־כך אומרים: 'עלינו לשבח' - שהוא בחינת תודה הנ"ל, כי תודה והלכות הם בחינה אחת בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל - שעל־ידי תהלות ישראל בחינת תודה הודאה, על־ידי־זה הוא יתברך בחינת 'יושב', וכנ"ל: