# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/28/

והמשכיל החפץ באמת יכול להבין בלבו על־פי דברינו עצם המלחמה שבכל דור ודור ובפרטיות מה שנעשה עמו באותו הדור שהוא בתוכו. כי עקר המלחמה עם כל אחד ואחד בפרטיות שמתגברין שטיפת הדמים שמהם כל הצרות בגוף ונפש וממון. כי עקר הצרות הם ההתגברות התאות ומדות רעות - שממררין חיי האדם, ומביאין אותו למה שמביאין, חס ושלום, ומשם כל היסורים בגוף וממון ובנים וכו', חס ושלום. ובשעת התגברות הצרות - אין יודעין כלל מה לעשות, והדמים שוטפין על הלב, כמו מי שמבקש עצה ותחבולה איך לצאת מהצרה, וכמו שמבאר בתחלת התורה הנ"ל. ואחר־כך השם־יתברך ברחמיו מוציאו מהצרה, כי השם־יתברך עושה נסים ונפלאות נגלים ונסתרים עם כל אדם בכל יום ויום וכנ"ל, וכמו שכתוב (תהלים לז, לב): "צופה רשע לצדיק" וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב:): 'כל יום וכו' ולולא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו וכו', כי "ה' לא יעזבנו בידו" (תהלים לז, לג), וכמו שכתוב (שם לה, י): "מציל עני מחזק ממנו" וכו'. וכל הישועות והנסים - כלם בכח הצדיקי אמת שמכניסים בנו לצעק ולהרים עיניו בכל פעם להשם־יתברך שזהו עקר כבודו יתברך, כמו שכתוב (תהלים נ, טו): "וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני".

אבל אף־על־פי שהשם־יתברך עושה עמנו חסדים רבים ונסים ונפלאות בכל יום ובכל עת בכל דור ודור, ועם כל אחד בפרטיות, אף־על־פי־כן הסטרא אחרא בחינת עמלק - חותר תמיד להלשין ולקטרג ולהסית ולהתגרות עם כל אחד ואחד, כי הוא השטן הוא המסית הוא המקטרג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא־בתרא טז.): 'יורד ומסית' וכו', וכמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח סה:) בענין מלחמת עמלק 'קרבא לעלא ולתתא' (מלחמה למעלה ולמטה), הינו כנ"ל, והבן.

ועל־כן צריכין לילך מאד מאד עם העצות הנ"ל להסתכל בכל פעם על עצם ההרחבות והישועות והנפלאות שכבר עשה עמנו וכו' כנ"ל, ולמצא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמם כנ"ל, ועל־ידי־זה יהיה רגיל תמיד לתן שבח והודיה אליו יתברך על כל אשר עד כה עזרנו בנפלאותיו העצומים, וכמו שכתוב (תהלים קלט, יח): "הקיצתי ועודי עמך", וכמו שפרש רש"י: באתי עד קץ כל הדורות ועודי עמך, הינו שגם עתה באחרית הימים האלה, שהוא בחינת קץ כל הדורות גם עתה "ועודי עמך" - שעדין יש בנו בכל אחד ואחד בחינת "עוד מעט ואין רשע" וכו', שזהו בחינת (תהלים קד, לג): "אזמרה לאלקי בעודי" וכו' - שצריכין לילך בזה מאד, כאשר הזהירנו הוא ז"ל (סימן רפב). והעקר להודות ולהלל להשם־יתברך על זה תמיד, וביותר בעת הצרה, חס ושלום, שאז דיקא יתגבר לתת לב להסתכל על נפלאות הישועות האמתיות ונצחיות שכבר עשה השם־יתברך עמו וכו'.

ועל־ידי בחינת תודה הלכה וכו' - על־ידי־זה יזכה שיאיר האמת וכו' עד שימשיך בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שעל־ידי־זה מתבטל הצרה, ועל־ידי־זה יתגדל בחינת התודה וכו' כנ"ל וכן חוזר חלילה לטובה וכו' כנ"ל. ואם שכנגדו בחינת עמלק יחזר ויתגבר - הבחירה בידו לחזר ולהתגבר על־ידי כל הנ"ל, ותכף שישים לב לזה - יעזרו השם־יתברך בזה מאד כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכן בכל פעם, עד שיזכה ברחמיו יתברך ובכח הצדיקי אמת לנצח המלחמה, ואז יזכה לתודה בשלמות, שזה עקר שעשוע עולם הבא, אשרי לו! ויקים בו (תהלים פד, ו): "אשרי אדם עוז לו בך" וכו', כי צריכין עזות והתחזקות עצום ועקשנות גדול בלי שעור כל מי שחפץ להתקרב להשם־יתברך, ועקר ההתחזקות על־ידי כל הנ"ל, והבן היטב היטב: