# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/34/

כלל הדברים, שהאדם צריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל להשם־יתברך תמיד בכל מה שעובר עליו, כמו שכתוב (תהלים נו, יא): "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר", בין בטובו בין בעקו, חס ושלום כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ס:). וזהו עצה טובה ונפלאה, שאפלו כשהאדם נתרחק מהשם־יתברך כמו שנתרחק, וגם בעסקי עולם הזה צר לו מאד בפרנסה ובנים וכו', כאשר מצוי ברב העולם [כמבאר במקום אחר]. צריך אז דיקא לבקש ולמצא הרחבה בתוך מצוקות הצרה.

וגם לזכר את עצמו את כל הטובות ונפלאות שכבר עשה השם־יתברך עמו, והעקר מה 'שלא עשני גוי' 'והבדילנו מן התועים' וכו'. ולזכר את עצמו שלא ישאר ממנו ומשום אדם כלום, רק מה שחטף בזה העולם איזה טוב מקדשת ישראל, ורק זה חלקו מכל עמלו. ועל־כן צריך כל אחד אפלו הגרוע שבגרועים לשמח בזה מאד, וימלא פיו תהלתו וכו' - כל היום להודות ולהלל ולשבח וכו' את יוצר בראשית שלא עשנו וכו' שלא שם חלקנו כהם וכו'.

ומאחר שיהיה רגיל בזה - בודאי יחטף בכל יום ללמד איזה הלכות התורה שהם דעתו יתברך, שעל־ידי־זה יודעין אותו יתברך ונכללין בו יתברך, ועל־ידי־זה בעצמו יצא מכל הצרות וכנ"ל, ועל־ידי־זה יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו', ועל־ידי־זה עקר בטול הצרה וכו' וכן חוזר חלילה לטובה. עד שסוף כל סוף בודאי יזכה לתכליתו הטוב שהוא שעשוע עולם הבא, שהוא להודות ולהלל אותו יתברך לעולמי עד ולנצח נצחים.

והעקר לזה הוא אהבת חברים ושלום - שיהיה לו אהבה ושלום גדול עם כל ישראל ובפרט עם ההולכים בדרך זה, ויהיה בכלל תומכי אוריתא בין בממונו בין בגופו, שיחזיק בכל כחו את התלמידי חכמים העוסקים בדרך זה שהם מולידים הלכות. ועל־ידי־זה יזכה להוליד בנים הגונים עוסקים בתורה וכו' וכו', כמבאר לעיל שתודה הלכה ותומכי אוריתא והולדות הבנים הכל בחינה אחת ותלויים זה בזה, וצריך להתחיל מכל נקדה ונקדה טובה שבהם, עד שיזכה למה שיזכה, אשרי לו: