# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/36/

וזה בחינת מלאכת המשכן שנצטוו אחר חטא העגל שהיה על־ידי רבוי הזהב, שעל־ידי־זה הסיתו והדיחו אותם הערב־רב - להפריד הפעלות משתנות, חס ושלום, מאחד הפשוט, שזה עקר חטא עבודה־זרה. והתקון היה על־ידי המשכן, שהוא בחינת הבית־המקדש, בחינת (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון", בחינת "מכון לשבתך" וכו', המובא לעיל (באות י"ח).

וזה בחינת שקלים כי תשא את ראש בני ישראל וכו' (שמות ל, יב) - שיכללו כלם יחד על־ידי המנין, ולא יגרם המנין בחינת פרוד, חס ושלום, שהוא סטרא דמותא, בחינת ולא יהיה בהם נגף, וזה על־ידי שיתנו כפר נפשם בחינת תומכי אוריתא וכו'. כי הערב־רב פגמו בהממון, שעל־ידי רבוי הממון חלקו על משה, ולא די שלא רצו להיות בכלל תומכי אוריתא, אף גם הפכו מהפך אל הפך, שנקהלו על אהרן לעשות להם עבודה־זרה מהממון.

כי כמו כשזוכין שיהיה הממון בקדשה, שעקרו על־ידי שנותן ממונו להתלמידי חכמים, להיות בכלל תומכי אוריתא, שעל־ידי־זה נולדין הלכות וכו' על־ידי־זה נמשך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל, כמו כן להפך - כשפוגמין בהממון ורצים אחר הממון רק בשביל תאות עצמן, אף גם חולקים על התלמידי חכמים אמתיים העוסקים להוליד הלכות, אז מפרידין הפעלות משתנות וגורמין כפירות בעולם, שזה בחינת פגם הערב־רב שהיה על־ידי רבוי הממון, כמו שכתוב (דברים א, א): "ודי זהב" - שעל־ידי־זה עשו עבודה־זרה וכפרו בה', והפרידו בדעתם הפעלות משתנות מאחדות הפשוט, שזה היו כל עניני העבודה־זרה שבדורות הקודמים, מחמת שאי אפשר להבין בדעת, איך כל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט, על־ידי־זה באו לכפירות עד שעשו עבודה־זרה, והיה להם הרבה חכמות של שקר בזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל.

וכן הכפירות המצויים עתה בעונותינו הרבים על־ידי המחקרים והחולקים על צדיקי אמת העוסקים בחכמות חיצוניות - הכל נמשך מזה, מבחינת חטא העגל, שעדין לא הטהרנו ממנו, וכל הפקידות באים על־ידי־זה, כמו שכתוב (שמות לב, לד): "וביום פקדי" וכו', השם־יתברך ישמר ויציל מעתה.

ועל־כן התקון לזה שקלים שנותנין לנדבת המשכן, שנעשו מהם האדנים שכל המשכן הוקם עליהם, ששם במשכן נולדו ונתגלו כל הלכות התורה, כמו שפרש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עם משה כל ההלכות של התורה כי אם באהל מועד. ועל־כן השקלים שמהם נעשים האדנים שעליהם עמד המשכן, הם בבחינת תומכי אוריתא, שעל־ידי ההלכות שנולדין משם, וכן הברכות וההודאות שהיו במשכן, על־ידי כל זה נעשו כל התקונים הנ"ל, עד שנתגלה משם אחדות הפשוט כמו שכתוב (שמות כה, כב): "ונועדתי לך שם" וכו', בחינת (שם כו, ו): "והיה המשכן אחד".

ועל־כן נצטוו למנותן על־ידי השקלים, כי משה נתקשה על זה מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר־רבה יב, ג), וכמובא בפיוט של פרשת שקלים ('אמן בשמעו') כי איך ימנה את ישראל שהם למעלה מהמנין, כי כל קדשת ישראל להכלל בתכלית האחדות הפשוט, כי כלם כאיש אחד וכנ"ל, וכמו שכתוב (בראשית לב, יג): "אשר לא יספר" וכו'. אך השם־יתברך צוה למנותם דיקא על־ידי השקלים, כי על־ידי השקלים שהם בחינת תומכי אוריתא שעל־ידי־זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, שזה יקר מאד אצל השם־יתברך, כשנתגלה אחדות הפשוט למטה בזה העולם מתוך פעלות משתנות דיקא, וכל מה שמתרבין הפעלות משתנות שהם רבוי השנוי דעות, כשנכללין יחד בדעה אחת להאמין באחד הפשוט - הוא יקר ביותר ויותר אצלו יתברך וכנ"ל.

על־כן על־ידי נתינת השקלים צריכין למנותם דיקא, כי המנין בחינת רבוי ושנוי. גם צריכין למנות במספר שמות להזכיר את כל אחד בשמו שהוא כפי שנוי שכלו ודעתו. ועל־ידי רבוי השנויים - יכול לשלט הנגף, חס ושלום, שהוא סטרא דמותא, שאחיזתה מעלמא דפרודא מרבוי השנויים, אבל על־ידי השקלים וכו', שעל־ידי־זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך רבוי פעלות משתנות דיקא וכו', על־ידי־זה נעשה דיקא תקון גדול על־ידי המנין, שהוא בחינת התגלות רבוי השנויים, כי דיקא על־ידי־זה נתגדל ונתעלה כבודו יתברך, על־ידי שנתגלה אחדות הפשוט יתברך על־ידי רבוי השנויים דיקא וכנ"ל, על־ידי שכלם מודים לדעה אחת ונותנים שקלים לנדבת המשכן ששם התגלות אלקותו וכו', וכנ"ל: