# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/6/

וזהו בחינת הפקר, כי עקר דין הפקר נלמד משמטה, כמבאר בגמרא (ירושלמי פאה, פרק ו, פרק ב) שלמדו מפסוק (שמות כג, יא): "והשביעת תשמטנה ונטשתה" וכו' וכמובא בשלחן ערוך (חשן משפט, סימן רעג, סעיף ה): שצריך להפקיר כשמטה וכו'. וכל ענין שמטה הוא בחינה הנ"ל, כי שמטה בחינת שבת, כמו שכתוב (ויקרא כה, ה): "שנת שבתון יהיה לארץ" וכמו שפרש רש"י: כמו שבת בראשית וכו', הינו שבשנה השביעית נמשך קדשת שבת על הארץ, ועל־כן כל הפרות ותבואת הארץ הם הפקר לכל, כי מתבטלין כל הפעלות משתנות וכל הדעות משנות, ונכללין באחדות הפשוט, ועל־כן כל התבואה הפקר לכל. כי אסור שיהיה שום הקפדה ושנוי דעה על התבואה בשנה השביעית, לומר, שזאת התבואה שיך לבעל שדה זה וזאת התבואה שיכה לבעל שדה אחר, שזהו בחינת פעלות משתנות ושנוי דעות, כי עכשו הכל שוין, כי נכללת הארץ אז בבחינת שבת - ששם נכללין כל הפעלות משתנות יחד באחדות הפשוט, ששם הכל כלולין יחד, ואסור שיהיה שום שנוי דעה והקפדה ביניהם.

ועל־כן אז אסורים כל עבודת הארץ, כמו שכתוב (ויקרא יט, יט): "שדך לא תזרע וכו' שנת שבתון יהיה לארץ", כי אז בחינת שבת שאז מתבטל בחינת עבד מט"ט, ונכלל בבחינת בן בחינת ניחא. ומחמת שעקר העבדות נאחז ביותר בבחינת הארץ, ששם כל העבודות הקשות שנמשכו על־ידי חטא אדם הראשון, שנגזרה (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" וכו', על־כן שם צריכין עקר התקון. על־כן עקר אסור עבודה בשמטה הוא בעבודת הארץ - לבטל משם בחינת עבודות על־ידי בחינת שבת, כנ"ל. וכן כל בטול הפעלות משתנות הוא בתבואת הארץ, שאסור לכל אחד להחזיק בתבואתו, כאלו היא שלו לבדו, ולהקפיד, חס ושלום, על חברו שלא לאכל ממנה, שזהו בחינת שנוי דעה, בחינת פעלות משתנות. ועכשו בשמטה אסור כל זה, כי עכשו צריכין להמשיך קדשת שבת על הארץ, כי אז מתבטלין כל הפעלות משתנות, שהם בחינת כל השנוי דעות ונכללין כאחד בבחינת אחדות הפשוט, ואז מתבטל כל העבדות, וכנ"ל: