# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1006/64/8/

וזה בחינת מה שאמר משה (שמות ב, יד): "אכן נודע הדבר" - כשראה מחלקת בישראל שאז אמר: "עתה נודע הדבר" - מה נשתנו ישראל להיות בגלות כל־כך, כי רואה אני שהם ראויים לכך מחמת המחלקת, וכמו שפרש רש"י שם בפרשה, הינו כנ"ל, כי עקר גלות ישראל שהעכו"ם מושלים עליהם הוא על־ידי המחלקת, שהוא בחינת התגברות הפעלות משתנות בשנויים רבים, עד שאין נכללין בדעה אחד, ואין מתגלה אחדות הפשוט, ואזי מתגברין העכו"ם שנמשכין מעלמא דפרודא מפעלות משתנות וכנ"ל, וישראל גוי אחד בגלות ביניהם, והשכינה עמהם בגלות, כביכול, כי שולטין התגברות הפעלות משתנות, עד שמעלימין ומסתירין בחינת התגלות אחדות הפשוט, שזה עקר קדשת ישראל גוי אחד, וכנ"ל.

וכן גלות בבל היתה על־ידי שהיו מלעיבין במלאכי אלהים וכו' (דברי הימים־א לו, טז), ועל־ידי שבטלו שנות השמטה, שעל־ידי כל זה התגברו בחינת השבעים עכו"ם שנאחזין בפעלות משתנות על ישראל גוי אחד וכנ"ל, ובפרט הגלות הארך האחרון הזה שהתחיל מחרבן בית שני, שהיה עקר החרבן על־ידי שנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ומחמת שאז התגבר השנאת חנם ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא ט:), על־כן מתארך הגלות ביותר בעונותינו הרבים, כי עדין השטן מרקד בינן (יומא סט:), ומרבה מחלקת בישראל בכמה אפנים, ובפרט בין התלמידי חכמים, שכל עקר אריכת הגלות הוא על־ידי־זה, בחינת (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר", שאין מתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות על־ידי רבוי המחלקת ושנוי הדעות, וכנ"ל: