# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/61/

המסור החמירו בו רבותינו ז"ל מאד מאד, ומורידין אותו ולא מעלין וגרוע מעובד עבודה־זרה (חשן משפט סימן שפח):

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל במאמר 'צוית צדק' (סימן כג), שכל העבודות זרות תחובים בממון. וכשנופלים לתאות ממון - נופלים לכל העבודות זרות של כל השבעים אמות, ואזי השכינה צועקת עליו: 'קלני מראשי, קלני' וכו', בחינת שתי פעמים שבעים קלין, שהם ק"ם (מאה וארבעים) קלין, כמנין 'ממון' עם האותיות. ועל־כן 'קשה פרנסתו של אדם כפלים כיולדה' (פסחים קיח.), בחינת שתי פעמים שבעים קלין שצריכין לצעק קדם שמולידין ומרויחין ממון, עין שם:

והנה המסור פוגם בזה ביותר בפעל ממש, כי זה ידוע (עץ־חיים, שער לט, פרק א), שכל העברות רחמנא לצלן, יש להם שרש בקדשה, ועל־ידי חטאו הוא מוריד אותו הקדשה אל הסטרא־אחרא, חס ושלום, שזהו פגם כל העברות, רחמנא לצלן. והכל לפי החטא, וכל תאוה שיש לה שרש בקדשה עליונה ביותר, על־ידי־זה למטה נאחז שם הסטרא־אחרא ביותר, כי הם רודפים ונאחזים במקום שיש קדשה יתרה, ועל־ידי־זה יש שם התגברות התאוה ביותר. וכשפוגם בזה ונמשך אחריהם, חס ושלום - אזי הפגם גדול מאד ביותר, מחמת שהוריד קדשה גבה לחוץ, חס ושלום.

וזהו גם כן בחינת פגם תאות ממון הנ"ל. כי הממון שרשו בקדשה גבה מאד, כפי המובן בפרוש בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים סח, ולז תנינא), כי הוא בחינת שרש נפשות ישראל. ושם כל הניצוצות הקדשה ושם כל הגונין עלאין. ומחמת שקדשתו גבה ביותר, על־כן למטה נאחז שם הסטרא־אחרא ביותר, ויש שם התגברות התאוה ביותר. והכל רודפים אחר הממון כל ימי חייהם ומבלים ימיהם על זה. וכל זה מחמת ששרשו בקדשה גבה מאד, ומחמת זה הפגם של תאות ממון גדול מאד מאד - מחמת שמוריד לחוץ חס ושלום, קדשה עליונה ונוראה מאד. ונעשה מזה, חס ושלום, כל העבודות זרות, שהוא בחינת עקר התגברות הסטרא־אחרא, בחינת אל אחר, הפך האמונה הקדושה שמלבשת בממון דקדשה, בבחינת "ואמונה מאד" (תהלים קיט, קלח), כמובא שם.

והנה המסור פוגם בזה ביותר בפעל ממש, כי הוא מוסר ממון ישראל, שהוא ממון דקדשה - ביד גוי ואנס, כי ישראל בכלל הם כלם קדושים, וממון של ישראל הוא בחינת ממון דקדשה, ששם משרשים נפשותם הקדושים, ושם כל ניצוצות הקדשה, והוא מוציא זה הממון הקדוש ומוסר אותו ביד גוי, שהם עכו"ם בחינת עבודה־זרה הנ"ל. נמצא, שעושה ממון הקדוש בחינת עבודה־זרה בפעל ממש, והוא גרוע ביותר ויותר מפגם תאות ממון, כי שם הפגם על־ידי התאוה לבד - שמוריד השפע הקדוש אל התאוה שיש שם אחיזת הסטרא־אחרא, אבל זה פוגם בפעל כנ"ל.

ועל־כן מורידין אותו ולא מעלין, כי פגם הנ"ל שהוא בחינת פגם תאות ממון, הוא בחינת פגם הק"ם קלין כנ"ל. ועל־כן הממון נקרא 'יקום', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.) - "ואת היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ו) - 'זה הממון שמעמידו על רגליו', בחינת ק"ם הנ"ל, כי אי אפשר להוליד ממון כי אם על־ידי בחינת הק"ם קלין כנ"ל. ובשביל זה נקרא הממון 'יקום' - לשון תקומה, בחינת ק"ם הנ"ל. וזה שכתב רבנו ז"ל שם, שכל הנפילות על־ידי תאות ממון, על שם הפך ק"ם הנ"ל, ובשביל זה נופל, על־ידי שפגם בבחינת ק"ם, בחינת ק"ם קלין הנ"ל. אבל כשזוכה לעבר בשלום דרך אלו הק"ם קלין, ויוצא ועולה משם בשלום, וזוכה להוליד ולהרויח ממון דקדשה, על־ידי־זה יש לו תקומה על־ידי הק"ם קלין שהקים והרים אותן אל הקדשה. ובשביל זה נקרא הממון 'יקום' - שמעמידו על רגליו בבחינת ק"ם, כנ"ל:

וזה בחינת שנאמר באברהם (בראשית כז, יג): "ויקם שדה וכו' לאברהם למקנה". ופרש רש"י, 'תקומה היתה לו שיצא מידם לידו'. כי כל הקנינים של אברהם הם בבחינת ק"ם, שיש להם תקומה על־ידי הק"ם קלין בקדשה כנ"ל. כי גם ממון שבקדשה מולידין ומרויחין על־ידי הק"ם קלין שצריכין לעבר ולילך ולסבל, בחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", ולצעק אלו הק"ם קלין, ולעלות משם ולהוליד ולהרויח ממון דקדשה, ואזי יש לו תקומה על־ידי בחינת הק"ם קלין כנ"ל. אבל להפך, פוגם באלו הק"ם קלין, ואזי יש לו נפילה כנ"ל, כי כל הנפילות על־ידי תאות ממון, על־ידי פגם ק"ם קלין הנ"ל.

ועל־כן המסור שפוגם בזה כנ"ל, על־כן מורידין אותו ולא מעלין, כי נופל ואינו קם, בבחינת (ישעיה כד, כ): "וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום", כי פגם בק"ם קלין הנ"ל. על־כן מפילין ומורידין אותו ולא מעלין, כי אין לו תקומה כנ"ל. וזה בחינת שאמרו: 'מורידין אותו לבור' וכו', כי 'בור דא טחול' וכו' (תקוני־זהר, תקון מח, פה.), בחינת פגם תאות הממון, כמובא שם בדברי רבנו ז"ל, כי הוא פגם בזה, כנ"ל:

וזה בחינת מה שכתוב: "החמס קם למטה רשע" (יחזקאל ז, יא), 'החמס' - זה בחינת פגם תאות הממון, שעל־ידי־זה בא לגזלות, על־ידי־זה נפגם בחינת קם, בחינת הק"ם קלין הנ"ל. ונעשה מטה רשע, חס ושלום. אבל לעתיד שיקים (ישעיה ב, כ): "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו" וכו' - שיתבטל תאות ממון, ויעברו ויחלפו חבלי לדה ותצמח ותוליד הישועה, אז נאמר (עמוס ה, ב): "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", כי כבר סבלנו חבלי לדה וצעקנו הק"ם קלין, עד שנולדה הישועה, ומעתה תהיה לנו תקומה במהרה בימינו, אמן: