# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/62/3/

ועל־כן דינו כמומר וכו', כי יוצא מקדשת ישראל, כי עקר קדשת ישראל הוא בבחינת "ישראל אשר בך אתפאר", שזהו עקר קדשת ישראל - שהשם־יתברך מתפאר בהם, וכל אחד מישראל, אפלו הקטן שבהם - יש לו חלק בזה ההתפארות, כי השם־יתברך מתפאר אפלו עם הקל שבקלים, כמובא במקום אחר (סימן יז). וההתפארות של השם־יתברך זה בחינת הגונין הנ"ל שהן מלבשין בכסף וזהב בממון של ישראל. והמסור שפגם בזה, נמצא, שפגם בבחינת ההתפארות שזה עקר קדשת ישראל כנ"ל, ועל־כן המסור הוא יוצא מכלל כל ישראל, כי כל אחד יש לו חלק בזה ההתפארות, אבל הוא פגם ביד רמה בזה ההתפארות, על־ידי שמסר ממון ישראל, ששם מלבש גונין עלאין, בחינת התפארות הנ"ל ביד עכו"ם ששם נעלם הפאר כנ"ל. ועל־כן הוא יוצא על־ידי־זה מכלל ישראל - מכלל ההתפארות, ועל־כן הוא כמו מומר ממש וגרוע ממנו. כי קלקל ופגם בשאט נפש במזיד את עקר ההתפארות - שהם הגונין עלאין, שהעלים אורם על־ידי שמסר ממון ישראל ביד גוי, כנ"ל: