# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/62/4/

כי איתא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן מה), שהרשעים מוליכין אותם סביב סביב הקדשה, בבחינת (תהלים יב, ט): "סביב רשעים יתהלכון". כי שבת הוא בחינת הנקדה הפנימית, וממנה יונקים העגולים, שהם בחינת הששה ימים, כמובא בזהר (ויקהל רד:). והקלפות מוליכין את הרשעים סביב סביב הנקדה, ואין מניחים אותם להתקרב לפנים וכו', וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים - עדין יש להם תקוה להתקרב אפלו פושעי ישראל, כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום וכו'. אבל מי שכבר יצא לגמרי, חס ושלום, מן העגולים כגון משמדים. אזי אי אפשר לו להתקרב כלל וכו', עין שם.

ושבת הוא הנקדה הפנימית של ששת ימי החל שמקבלים ויונקים ממנה - היא בחינת אורות הגונין, כי שבת הוא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, שהם בחינת הגונין הנ"ל, שהם בחינת עינים, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, בחינת (בראשית כ, טז): "כסות עינים", עין שם, כי עקר הגונין עלאין הם מאירין בשבת (זהר פנחס רמג:).

ועל־כן אוכלין בשבת שלשה סעדות, דאברהם יצחק ויעקב כלולין בהן, שהם אורות הגונין, כידוע. ועל־כן על־ידי שבת על־ידי השלשה סעדות מתברכין כל שיתא יומין, כמו שאיתא בזהר (בשלח סג:), כי עקר הברכה הוא על־ידי אורות הגונין כשמאירין, בבחינת (שיר השירים ז, ה): "עיניך ברכות בחשבון", כמו שמבאר שם, ואז דיקא נתברך כל ממונו וכל מעשה ידיו, וזה נמשך על־ידי שבת, שאז עקר הארת הגונין כנ"ל, כי בשבת עולין כל הצדקות שעושין בימי החל, כמו שמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לא), בבחינת (תענית ח:): 'שמש בשבת צדקה לעניים' וכו', עין שם. ועל־ידי הצדקה שמאירה בשבת דיקא, על־ידי־זה מאירין הגונין המלבשין בכסף וזהב, כנ"ל.

ועל־ידי־זה נמשך ברכה לכל ששת ימי החל כנ"ל, כי ששת ימי החל שהם יונקים כלם משבת כנ"ל, הם תלת יומא דקמי שבתא ותלת יומי לאחר שבתא (שלשה ימים שלפני שבת ושלשה ימים שלאחר שבת). ושבת הנקדה באמצע, כמובא (גטין עז.). והשלשה ימים הללו בהם מלבשין אורות הגונין הנמשכין משבת משלשה סעדות כנ"ל, כי שלשה ימים הם כנגד תלת גונין "זהב וכסף ונחשת" - שהם בבחינת אברהם יצחק ויעקב, שזה בחינת שלשה ימים שקדם שבת ושלשה ימים שאחרי שבת, שכלם מקבלים אורות התלת גונין משבת, כנ"ל.

ועל־כן בשבת היא שביתה ממלאכה ועבדין דחל - שטורחין בכל ששת ימי החל בשביל פרנסה ובשבת הוא שביתה, כי עקר הטרחא שטורחין בשביל ממון ופרנסה בששת ימי החל - זה מחמת שאין הגונין מאירין אז כל־כך, ועל־כן צריכין לטרח אחר הממון בבחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' (זהר בשלח סב:). כי הגונין הם בחינת הדעת, כי שם שרשם, כמובא במקום אחר (עין בסימן נו), ובשבת מאיר הדעת, ואז נתגלין אורות הגונין, ואז היא שביתה לגמרי, ואז אין צריכין לטרח כלל בשביל פרנסה וממון, כי שרש הממון שהם הגונין עלאין הם מתגלין בשבת. ועל־כן משבת נמשך ברכה לכל ימי החל, כי מתברכין הגונין המלבשין בכסף וזהב על־ידי שבת כנ"ל. אבל בשבת בעצמו אין שום עסק בממון ומשא ומתן כלל, כי אז מאירין הגונין בעצמן, ואז אין מתלבשין עצמן בממון כלל, רק מאירין בעצמן כנ"ל, ומשם מתברכין כל שתא יומין וכו' וכנ"ל, ועל־כן בשבת עולין כל העולמות כלם מדרגא לדרגא בכמה וכמה עליות מתחלת שבת עד הסוף, כמו שכתוב בפרי־עץ־חיים (פרק י), כי אז בשבת מאירין הגונין, שהם בחינת גדלת הבורא יתברך, שעל־ידי־זה כל העליות, כנ"ל.

ועקר עבודת ישראל להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל, דהינו להמשיך אורות הגונין המאירין בשבת שיאירו גם בימי החל, שאז הם מלבשין בכסף וזהב, ועל־ידי־זה ימשך ברכה בכל מעשה ידינו, שזהו בחינת "ויהי נעם" שאומרים במוצאי שבת - להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל, שעל־ידי־זה נתברכין מעשה ידינו, בבחינת (תהלים צ, יז): "ומעשה ידינו כוננה עלינו" וכו'. וכשזוכין שיתגלו הגונין בהממון בימי החל, שזה עקר הברכה, כנ"ל. אז נתגלה גדלת הבורא יתברך, ויכולין לעלות מדרגא לדרגא, כנ"ל, כי אז כשזוכין שיתגלו הגונין בהממון - אז אין לו שום תאות ממון, כי התגלות הגונין שבממון הוא הפך תאות ממון, ואז נשלח ברכה בכל מעשה ידינו, כנ"ל: