# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/62/5/

נמצא שעקר הקדשה שמקבל כל אחד משבת - הוא בחינת הארת הגונין הנ"ל, שכלולין בשבת, שמהם יונקים ששת ימי החל, שיאירו בהם גם כן הגונין הנ"ל, כנ"ל. ויש מי שפוגם בזה, ואינו יכול לגלות הגונין, ואינו יכול לכנס לבחינת הנקדה, לבחינת שבת, לינק משם הארת הגונין הנ"ל, אבל עדין לא יצא מן העגולים לגמרי, אבל זה המסור שמסר ממון ישראל, שבהם מלבש גונין עלאין ביד עכו"ם והעלים אורות הגונין במזיד ביד רמה, על־כן על־ידי־זה הוא יוצא מן העגולים, שהם בחינת ששת ימים שיונקים משבת לגמרי, כי אין לו חלק בקדשת שבת שיש בימי החל, שהם בחינת הגונין הנמשכין משבת ומתלבשין בתוך ימי החל בכסף וזהב, כי הוא פגם בזה, ומסר הממון של ישראל שמלבש בהם גונין עלאין, ביד ההפך, ביד עכו"ם, על־כן הוא יוצא מן העגולים לגמרי, על־כן הוא כמומר ממש, שגם המומר יוצא מן העגולים לגמרי, כנ"ל.

ועל־כן בכל מקום מומר ומחלל שבת ומסור הם שוין לכמה דינים. כי עקר הקדשה היא שבת כנ"ל, ומי שמחלל שבת - הוא פוגם בכלליות הקדשה כמו המומר וכנ"ל. וכן המסור שוה להם וגרוע מהם, כי פוגם בהגונין ממש, כי בהממון של ישראל - שם עקר הגונין, שהם עקר בחינת קדשת שבת קדשת ישראל, כי ישראל ושבת ואורות הגונין הנ"ל כלו חד.

והעכו"ם הם ההפך מכל זה, בבחינת המבדיל בין קדש לחל בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה (פסחים קג:) - אור זה בחינת אורות הגונין, שהם עקר האור המאיר, כמובן במאמר הנ"ל, וזה עקר הקדשה, בחינת שבת, בחינת ישראל, בבחינת "ישראל אשר בך אתפאר", כנ"ל. והעכו"ם הם מבדלין מכל זה, כי הם בחינת חשך, בחינת ששת ימי המעשה ממש, שאין בהם קדשת שבת אורות הגונין כלל, כי אין הגונין מאירין כי אם אצל ישראל - שהם ממשיכין הקדשה של שבת גם בימי החל, כנ"ל. אבל העכו"ם הם בחינת ששת ימי המעשה ממש שאין בהם קדשת שבת אורות הגונין כלל כנ"ל, ועל־כן המסור שמוסר ממון ישראל ביד גוי - הוא יוצא מקדשת שבת לגמרי, ויוצא מן העגולים לגמרי, ועל־כן הוא כמו מומר וכו', וכנ"ל: