# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/62/7/

וזה בחינת מה שהמסור פסול לכתב דברים שבקדשה, דהינו ספר תורה תפלין ומזוזות, כי עקר הפסול של הפסולים לכתב ספר תורה תפלין ומזוזות למדו רבותינו ז"ל (מנחות מב:) מפסוק "וקשרתם וכתבתם" - 'כל שישנו בקשירה - ישנו בכתיבה'. כי תפלין נקראין פאר (מועד קטן טו.), בחינת כלליות הגונין. ועל־כן כל התורה כלה הקשה לתפלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין לה.). כי כל התורה כלה היא בבחינת פאר, כי עקר כל התורה היא בשביל התפארות, בחינת "ישראל אשר בך אתפאר", כי על־ידי התורה והמצות שישראל עושין - השם־יתברך מתפאר בהם, ובשביל זה נתנה כל התורה כדי שיתפאר בנו על־ידי־זה, על־ידי שאנו מקימין כל מצות התורה. נמצא, שכל התורה הוא בבחינת תפלין שנקראין פאר כלליות הגונין, כי כל התורה היא בחינת התפארות בחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר", כי הם כלולים מגונין סגיאין, שהם כל מצות התורה ועל־כן השם־יתברך מתפאר בהם.

ועל־כן מי שאינו בכלל ההתפארות - פסול לכתב דברי התורה שנתנו לכתב, דהינו ספר תורה תפלין ומזוזות. ועקר הלמוד מתפלין שנקראין פאר, כמו שלמדו רבותינו ז"ל (מנחות מב:): "וקשרתם וכתבתם" - כל שישנו בקשירה, דהינו בתפלין - ישנו בכתיבה, כי הכתב הוא בבחינת התפארות כלליות הגונין, כי עק ר הכתב הוא שחור על גבי לבן, שהוא בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, כמובא במקום אחר (הלכות ספר תורה, הלכה ב, אות ב). שזהו בחינת (שיר־השירים א, ה): "שחורה אני ונאוה" וכו'. וכשנתחבר שחור ולבן - זה בחינת כלליות הגונין, שנכללין הגונין זה בזה, שזה עקר בחינת הפאר, כמבאר במאמר הנ"ל. כי שחור ולבן הם עקר שרש כל הגונין, כי הם בחינת זהב וכסף, כי 'האי שחור אדם הוא' וכו' (סכה לג:), ועקר כלליות הגונין שזה עקר הפאר כנ"ל, הוא כשנכלל יחד שחור ולבן, שזהו בחינת הכתב שחור על גבי לבן, וזהו בחינת שחורה אני ונאוה - שזהו בחינת הכתב כנ"ל. וזהו ונאוה - כי זהו עקר הנוי והחן והפאר כנ"ל.

כי האותיות שכותבין, כל אות ואות יש לה גון מיחד, כידוע. ועל־ידי הכתב מתחברים כמה וכמה אותיות ונעשין תבה. וכן כל התבות סמוכין זה לזה עד גמר הפרשה וכו', וזה בחינת כלליות הגונין. שהגונין שהם האותיות - נכללין זה בזה. וכל זה על־ידי השמות הקדושים שיש בתוך הכתב. כי עקר הקדשה על־ידי השמות, וגם כל אותיות התורה כלם הם בחינת שמות, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו צ:). ושם ה' זה בחינת כלליות הגונין, בחינת (תהלים כז, א): "ה' אורי", כמבאר שם במאמר הנ"ל; נמצא שהכתב הוא בבחינת תפלין, בחינת פאר, כלליות הגונין.

ועל־כן מי שיצא מכלל ישראל ואין לו חלק בההתפארות, כגון מומר ומחלל שבת וכיוצא - פסול לכתב אותיות התורה שצריכין לכתבן, דהינו ספר תורה תפלין מזוזות, שהם בחינת שמא דקדשא בריך הוא בחינת כלליות הגונין, בחינת פאר, כנ"ל. ועל־כן המסור פסול גם כן לכתב, כי עקר פגם המסור הוא בבחינת הגונין הנ"ל כנ"ל, כי הגונין מלבשין בכסף וזהב שבקדשה, דהינו ממון ישראל, ועל־כן המסור פסול לכתב כל דברים שבקדשה כנ"ל. וכל זה נלמד מתפלין - כל שאינו בקשירה, ד הינו בתפלין שנקראין פאר כלליות הגונין, וזה בחינת המסור שפגם בבחינת פאר כלליות הגונין, על־ידי שמסר ממון ישראל ביד גוי, כנ"ל, על־כן אינו בכתיבה, כי הכתב הוא בבחינת פאר, כלליו ת הגונין כנ"ל, ועל־כן אפלו אם ירצה המסור להניח תפלין - אף־על־פי־כן פסול לכתב, ונאמר עליו גם כן 'כל שאינו בקשירה' וכו', כי כבר יצא מבחינת תפלין, בחינת פאר כלליות הגונין, על־ידי שמסר ממון ישראל, שבהם מלבשין אורות הגונין, כנ"ל: