# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/63/1/

ענין מסור שהחמירו בו רבותינו ז"ל מאד, והשוו דינו כמומר לכל התורה ומתר להמיתו בידים (חשן משפט, סימן שפח, סעיף י). מבאר קצת בדברינו, ועוד לאלקי מלין;

מבאר היטב על־פי התורה 'וביום הבכורים - הסתרה שבתוך הסתרה' בספר הראשון (סימן נו). מבאר שם, שיש בחינת מלכות דקדשה אצל כל אחד ואחד מישראל, וצריך כל אחד לראות להמשיך חיות ואריכות ימים לתוך בחינת המלכות שלו, וזה נעשה על־ידי עסק התורה, כי על־ידי עסק התורה בדבורים, על־ידי־זה קורין את חי־החיים להמשיך ממנו חיות במדה לתוך בחינת המלכות וכו', ועל־ידי־זה יכולין להוכיח את כל אחד אפלו הרחוקים ממנו, ולגלות ההסתרה שבתוך הסתרה וכו'.

וכנגד מלכות דקדשה הוא מלכות הרשעה, שהוא מלכות המן עמלק, שהוא מתאוה לאסף הון. כי מלכות דקדשה עוסק בחכמה ודעת להמשיך תורה וכו' ומלכות הרשעה רוצה רק לאסף הון.

כי כל הניצוצות הקדושים הם בתוך הממון, ששם כלולים כל הגונין עלאין, כי כל הגונין עלאין כלולים בזהב וכסף ונחשת שהם הממון, ועל־כן מלכות הרשעה מתאוה לאסף הון כדי לבלע, חס ושלום, ניצוצות הקדושים המלבשין שם. אבל יש כח במלכות דקדשה להוציא בלעו מפיו, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו", כי מלכות דקדשה מוציא ממנו כל הניצוצות הקדושים שבלע על־ידי הממון ועושה מזה תורה גבה, בחינת "אשת חיל" וכו', עין שם: