# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/63/2/

ובזה מבאר היטב ענין חמר האסור של המסור - שמוסר ממון של ישראל ביד עכו"ם ביד שרי ומושלי העכו"ם, שהם בחינת מלכות הרשעה, כי הוא פוגם מאד בכלליות מלכות דקדשה, כי הוא מגביר נגדה ההפך ממש, שהוא מלכות הרשעה, שכל תשוקתה להתגבר, חס ושלום, על ממון ישראל, ששם כל הניצוצות הקדושים וכל הגונין עלאין כנ"ל, וזה המסור הולך ומוסר בכונה ממון הקדוש של איש הישראלי ביד עכו"ם, נמצא, שנותן בכונה תקף למלכות הרשעה, שעקר כחה על־ידי־זה, ובפרט כשמלכות הרשעה בולעת הממון של ישראל, חס ושלום, על־ידי איש ישראל בעצמו, דהינו על־ידי המסור שיצא מן הדת ישראל ומסר בעצמו ממון ישראל, שבזה נותן כח ותקף יותר להסטרא־אחרא, שהיא מלכות הרשעה, מחמת שמקבלת הקדשה המלבשת בתוך הממון על־ידי ישראל בעצמו, שעל־ידי־זה מתגברת הסטרא־אחרא יותר, כידוע (שער הפסוקים משלי), שעקר כחם על־ידי ישראל, כשחס ושלום הם נותנין להם כח על־ידי עונותיהם, חס ושלום, ועל־כן עון המסור חמור מאד מאד, כי הוא פוגם בכלליות מלכות דקדשה, כי מגביר בידים בכונה נגדה מלכות הרשעה על־ידי הממון ישראל שמוסר להם, כי כל כחם ויניקתם על־ידי ממון ישראל, ששם כל הניצוצות הקדושים וכל הגונין עלאין, כנ"ל.

ועל־כן השוו אותו כמומר לכל התורה כלה (עבודה זרה כו:), כי הוא פוגם בכל התורה כלה, כי כל התורה כלה היא בשביל קיום וחיות המלכות, כי כל הבריאה וכל התורה כלה הוא רק בשביל לגלות מלכותו יתברך - לידע ולהודיע שיש רב ושליט אדון מלך מושל ומנהיג יתברך שמו לעד, וכמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי התורה קורין את חי־החיים, וממשיכין חיות לתוך בחינת המלכות דקדשה כנ"ל, נמצא, שעקר כלליות התורה הוא להחיות בחינת המלכות. ועל־כן זה המסור שפוגם מאד בכלליות מלכות דקדשה שהיא כלליות התורה כנ"ל, כי הוא מגביר ההפך שהוא מלכות הרשעה כנ"ל על־כן בודאי הוא מומר לכל התורה כלה, כי פוגם בכל התורה כלה על־ידי שפגם ביותר במלכות דקדשה כנ"ל, שהוא כלליות כל התורה כלה: