# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1172/63/3/

ועל־כן מסור פסול לכתב ספר תורה (ארח חיים, סימן לט, סעיף א), כי עקר כתיבת הספר תורה הוא בשביל להחיות בחינת המלכות, שחיותה על־ידי הדעת שממשיכין, שעל־ידי־זה מגלין ההסתרה שבתוך הסתרה ומחזירין רשעים בתשובה, שזה עקר חיות המלכות. וזה הדעת ממשיכין על־ידי עסק התורה, שעל־ידי־זה קוראין וממשיכין את החיות מחי־החיים וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת כתיבת ספר תורה, שבשביל זה צריכין לכתב ספר תורה כדי לקרות בה - כדי לקרות על־ידי־זה את חי־החיים, להמשיך ממנו חיות לתוך בחינת המלכות כנ"ל. [וכמבאר היטב בהלכות קריאת ספר תורה, שזהו בחינת קריאת ספר תורה בספר תורה כשרה הכתובה כדינה וכו', עין שם]. ועל־כן המלך שיש לו בחינת המלכות ביותר, על־כן היה צריך שיהיה לו שני ספרי תורות כתובים, כמו שכתוב (דברים יז, יח): "וכתב לו את משנה התורה הזאת והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". שזה הפסוק "וקרא בו כל ימי חייו" מרמז על קריאת החיות לתוך המלכות, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל.

וכן כל אחד מישראל מצוה לכתב לו ספר תורה (יורה דעה, סימן ער, סעיף א), שזהו גם כן בשביל להחיות בחינת המלכות שיש אצל כל אחד ואחד מישראל, כי כל אחד ואחד מישראל יש לו בחינת מלכות, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. וכל אחד צריך להחיות בחינת המלכות שלו על־ידי הדעת שממשיך - לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה, בחינת (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר" וכו', שזה זוכין על־ידי שקורין את חי־החיים על־ידי עסק התורה, שזהו בחינת קריאת התורה, בחינת מצות כתיבת ספר תורה, כדי לקרות בה, כדי לקרות על־ידי־זה את חי־החיים וכו', כנ"ל.

וכמו שמבאר שם בפרשה הנ"ל המדברת מההסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב שם (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל אשר עשה" וכו', שזהו בחינת הסתרה שבתוך הסתרה על־ידי רבוי העונות, רחמנא לצלן וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל. ומסים שם הפסוק: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" וכו', שמזה הפסוק למדו רבותינו ז"ל (סנהדרין כא:) שמצות עשה שיכתב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו.

נמצא, שכתיבת הספר תורה הוא בשביל לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה, לתקן בחינת "ואנכי הסתר אסתיר" כנ"ל, כי על־ידי הספר תורה זוכין לקרות את חי־החיים וכו', שעל־ידי־זה נמשך הדעת, שעל־ידי־זה מגלין ההסתרה שבתוך הסתרה ומחיין את המלכות וכו', כנ"ל.

ועל־כן זה המסור שפגם בכלליות המלכות, בכלליות התורה, על־ידי שהגביר, חס ושלום, מלכות הרשעה, על־כן פסול לכתב ספר תורה, כי אין כח בכתיבתו להמשיך החיות מחי־החיים לתוך אותיות התורה, שכל זה הוא בשביל להחיות את המלכות כנ"ל, כי הוא נאחז במלכות הרשעה שהגביר נגד מלכות דקדשה, כנ"ל.

כי בשעת כתיבת ספר תורה, צריך הסופר לקרות כל תבה ותבה בפיו, כמבאר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רעד, סעיף ב) - כדי לקרות על־ידי־זה את חי־החיים, כדי להמשיך ממנו חיות בהדרגה ובמדה לתוך כל אות ולתוך כל תבה ולתוך כל פרשה וכו'. וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל, שהחיות נמשך מחי־החיים על־ידי שקוראין אותו על־ידי הפרשיות והסדרים והתבות והאותיות של התורה, שכלם הם בחינת כלים לקבל על ידם את החיים בהדרגה ובמדה, כמו שמבאר שם, עין שם. ועל־כן צריך הסופר לקרא כל תבה בפיו דיקא, כי כשקוראין את חי־החיים להמשיך ממנו חיות - צריכין לקרותו בפה, בבחינת (משלי ד, כב): "כי חיים הם" - 'למוציאיהם בפה' (ערובין נד.) - 'בפה' דיקא, כמו שמבאר שם. וכל זה הוא בשביל להחיות את המלכות, שזה עקר תקון כל העולמות מראש ועד סוף, כדי לגלות מלכותו יתברך כנ"ל. ועל־כן המסור שפגם במלכות דקדשה מאד כנ"ל, על־כן בודאי אין לו כח לקרות החיות על־ידי כתיבתו לתוך אותיות התורה, על־כן הוא פסול לכתב ספר תורה כמו מומר לכל התורה כלה, כי פגם בכל התורה כלה על־ידי פגם המלכות, כנ"ל: