# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/61/1/

כל הקודם בנכסי הגר - זכה (חשן־משפט, סימן ערה, סעיף א). עין במאמר " ויהי הם מריקים שקיהם " (סימן יז), מה שמבאר שם על פסוק (במדבר כג, כד): " לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה", כי על־ידי גרים נשלם פגמי המזבח, שהוא בחינת אכילה בקדשה, כי על־ידי שמשליכין העבודה־זרה שלהם וחוזרין לעבודת ישראל - נשלם המזבח. וזה בחינת ' לא ישכב עד יאכל טרף' - בחינת שלמות המזבח, שהוא בחלקו של טורף, שהוא נעשה על־ידי בחינת ' ודם חללים ישתה' - בחינת גרים, כמו שתרגם אונקלוס: 'ונכסי עממיא יירת', וזה בחינת גרים, כי כל הקודם בנכסי הגר זכה, כל זה כתב רבנו, נרו יאיר, שם, עין שם:

ומחמת זה בעצמו כל הקודם בנכסי הגר זכה, כי זה בחינת שלמות המזבח שהוא השלחן, על־ידי שנחזרין כל העבודה־זרה לעבודת ישראל שהוא המזבח כנ"ל, כי כל העבודות־זרות תחובים בממון, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר 'צוית צדק' (סימן כג). ועל־כן כל עבודה־זרה של כל אמה חקוקה על המטבע. נמצא, שהממון של אמות העולם - הוא הוא העבודה־זרה בעצמו, והם מקבלים ויונקים מן המזבח דקדשה כנ"ל, שהוא בחינת השלחן שדומה למזבח, כמו שמבאר שם, הינו שיונקים משלחן דקדשה - שהיא אכילת ופרנסת ישראל. והם יונקים משם ומקבלים פרנסה וממון, ונעשה אצלם עבודה־זרה ממש, כי הממון דסטרא־אחרא הוא כל העבודה־זרה, כנ"ל.

ועל־כן עקר מעלת הגרים הוא מה שחוזר הממון שלהם אל הקדשה, שזה בחינת החזרת כל העבודה־זרה אל המזבח והשלחן דקדשה כנ"ל, ועל־כן כל הקודם בנכסי הגר זכה - כי ישראל זוכים בממונו, כי זה בחינת החזרת העבודה־זרה אל הקדשה, אל המזבח והשלחן דקדשה, כי הממון שלהם הוא העבודה־זרה, וחוזר אל הקדשה לפרנסת ואכילת ישראל שישראל זוכין בנכסיו. ועל־כן הפסוק מרמז הגרים רק על שם הנכסים שלו, שיורשין ישראל, כמו שכתוב: "ודם חללים" וכו' - ונכסי עממיא יירת, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, כנ"ל, כי זה זה שלמות המזבח, בחינת "יאכל טרף" - שזה נעשה על־ידי שחוזר הממון שלהם לישראל, כנ"ל.

וזה בעצמו בחינת הטוב שכבוש ביניהם - הינו הממון שמקבלין מישראל, כי כל טוב גנוז בממון דקדשה, דהינו ממון של ישראל, וכמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן סט), שכל הנפשות שרשם בעשירות ונפשות ישראל הם כלו קדש כלו טוב, וכמרמז בדברי רבנו, נרו יאיר, כמה פעמים (סימן יז). וזה בחינת (בראשית כד, י): "וכל טוב אדניו בידו" - שקאי על העשירות שהוא בחינת 'כל טוב', ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל שעל שקלים שהם מטבעות של ישראל היה חקוק שם קדש, כי שם הקדשה כנ"ל. ועל־כן עקר הגלות והתגברות האמות על ישראל הוא רק לקח ממונם במסים ונתינות, וזה עקר בחינת הטוב שכבוש ביניהם, בבחינת "וכל טוב אדניו בידו" - ביד העבד, חס ושלום, כמובא בזהר (וישב קפא:). ועל־כן הגר שמתגיר, שזה בחינת שחוזר הטוב אל הקדשה ומושך עמו גם מהרע, עין שם, על־כן נכסיו לישראל לאחר מותו, כי זה בחינת החזרת הטוב, כנ"ל: