# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/61/2/

נמצא, כשישראל זוכה בנכסי הגר - אזי הוא מעלה ומברר הטוב אל הקדשה. ועל־כן הדין לענין הפסק רשות בנכסים הוא כדינו לענין שבת, שכל מה שנחשב רשות לענין שבת לענין אסור הוצאה - הוא נחשב רשות אחר בנכסי הגר, שאין יכול לזכות בו עד שנעשה שם חזקה וזכיה מיחדת (חשן־משפט, סימן ערה, סעיף ה), כי החזקות והזכיות בנכסי הגר הוא בחינת הברור והתקון - שמברר ומתקן הטוב שיש שם ועל־ידי־זה זוכה בו, וכשיש חלוקי רשיות, נמצא שהטוב כבוש בכמה מקומות חלוקים, על־כן צריך לכל אחד זכיה מיחדת. והשעור הוא כמו חלוקי רשיות של שבת, כי ידוע שחלוק רשיות של שבת הוא בבחינת הברורים ועל־כן בשבת שאין ברור אז על־כן אסור להוציא מרשות לרשות, כמובא (עץ חיים, שער יז, פרק א). ועל־כן מה שנחשב רשות לענין ברורים עד שאסור להוציא ממנו בשבת כנ"ל - הוא נחשב רשות גם כן לענין נכסי הגר, שצריך זכיה וברור בפני עצמו, כי הרשות מפסיק וצריך ברור מיחד, דהינו החזקה והזכיה, כנ"ל.

וכן רשות המפסיק לענין טמאה - מפסיק בנכסי הגר (חשן משפט, סימן ערה, סעיף ו), כי גם נכסי הגר היו בתחלה בגבולי הטמאה, ועל־כן מה שהוא גבול לענין טמאה - הוא גם כן גבול מיחד בנכסי הגר, וצריך זכיה וברור מיחד להעלותן מגבול הטמאה לגבול הקדשה. וכן רשות המפסיק לפאה - מפסיק גם כן בנכסי הגר (שם סעיף ה), כי הפאה היא הפקר לעניים, וידוע, שעקר ברור ועליות הניצוצות הוא על־ידי צדקה, גם כל עקרן של גרים נעשים על־ידי הצדקה, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, שם, ועל־כן רשות המפסיק לענין צדקה דהינו פאה, שהוא בחינת ברורים - הוא מפסיק בנכסי הגר, כנ"ל.

ענין שם זכיה, שכל מה שהאדם קונה, הן מהפקר או מחברו - נקרא 'זכיה', בבחינת מה שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר 'האי מאן' וכו' (סימן כט) על 'זכה - נעשה ראש'. זכה - הוא בחינת שמזכך הדמים של שס"ה גידין בבחינת בגדים לבנים, עין שם. וזה בחינת משא ומתן, משא הוא הפגם, ומתן הוא התקון, כמבאר שם עין שם. נמצא, כשעושה משא ומתן וקונה איזה דבר או שקונה מן ההפקר - על־ידי־זה הוא מתקן ומעלה הדבר הינו הניצוצות, וזה התקון הוא בבחינת בגדים לבנים בחינת תקון הדמים. ועל־כן נקרא זכיה בחינת שמזכך הדמים כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכה בו, כי זה עקר הזכיה על־ידי שמתקן ומעלה החפץ. ועל־כן צריך לעשות דיקא איזה תקון, כגון הגבהה או משיכה או קנין סודר או שאר דרכי הקנינים, שעל־ידי אלו התקונים והקנינים של המשא־ומתן מתקן החפץ בבחינת זכוך הדמים כנ"ל, ועל־כן נקרא זכיה כנ"ל. וכן בקרקע צריך דוקא לעשות איזה תקון כל שהוא בקרקע, כמובא בשלחן ערוך (חשן־משפט, סימן ערה, סעיף יב), ועל־ידי התקון זוכה בו, כנ"ל: