# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/17/

וזהו בחינת שמונה פעמים 'אמת' שאומרים בברכה זאת, כי כל אלו האמרות טהורות שנמשכין על־ידי המגני ארץ על־ידי עלית האמונה ותקון הברית וכו' כנ"ל - כל זה נמשך על־ידי בחינת העצות העמקות שממשיכין, שמשם עקר גדול האמונה כנ"ל, שאלו העצות הם בחינת "מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה", כנ"ל. ועל־כן אומרים בברכה זאת שמונה פעמים 'אמת', כי עקר העצות הם אמת, כי משם נמשכין העצות האמתיות שהם בחינת "כלה זרע אמת" (ירמיה ב, כא), בחינת "הן אמת חפצת בטחות", כנ"ל (כמבאר מזה בהתורה 'ואלו המשפטים - אמונה' בסימן ז).

[כי העצות הם בחינת נצח והוד שנמשכין מתפארת, שהוא בחינת אמת, שעקר גדול המלכות שהיא אמונה על ידם, כי כל גדולה על־ידי נצח הוד יסוד, כידוע בכתבים (פרי־עץ־חיים, תפלין, פרק ה)]. ומאלו העצות העמקות בחינת "מים עמקים" אשר על ידם עלתה האמונה ונתתקנו כל התקונים הנ"ל, מהם נמשכין האמרות טהורות הנ"ל, שהם דבורי אמת להחיות בהם כל הנפשות, כי עקר החיות הוא על־ידי אמת שהוא סמא דחיי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז.): 'אתרא דהוה שמה קושטא, לא מיתו תמן' (מקום שהיה שמו 'אמת', לא מתו שם, מחמת שדברו שם רק אמת).

ועל־כן כופלין ושונין ה'אמת' עד שמונה פעמים, כי העצות שהם בחינת "כלה זרע אמת" נמשכין מעמקות נפלא ונורא מאד מאד, בחינת "מים עמקים" הנ"ל - עמק עמק מי ימצאנו, כי אם מי שהוא איש תבונות באמת, בחינת "ואיש תבונות ידלנה", דהינו שזוכה לצחצח נפשו וכו', כמו שמבאר שם. כי עקר שרש העצה נמשך מבינה, שהיא למעלה משבעת ימי הבנין, הינו על־ידי "איש תבונות" הנ"ל, שיש לו התבוננות אמתי להמשיך עצות אמתיות ממעמקים, כדי לתקן כל העולם, להמשיך אמונה שלמה בעולם [וזה בחינת 'בינה עד הוד אתפשטת' - ששם מקום העצות, כידוע וכנ"ל, והבן].

ועקר שלמות העצות הוא כשזוכין להעלות ולגדל האמונה על ידם, בבחינת "עצות מרחק אמונה אמן" (ישעיה כה, א), שצריכין להמשיך העצות ממרחק גדול בבחינת "ממרחק תביא לחמה" (משלי לא, יד), עד שיזכה להעלות ולגדל את האמונה הקדושה, הינו שצריכין להמשיך העצות מבחינת "מים עמקים עצה וכו' ואיש תבונות" וכו' כנ"ל, הינו מבחינת בינה עלאה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין, ועל־כן הם שמונה פעמים 'אמת', כי מבינה עד אמונה, שהיא בחינת מלכות, הם שמונה בחינות, כידוע. כי האמונה שנתגדלה על־ידי העצות שמשם יוצאין אלו האמרות טהורות - כל זה נמשך ממעמקים, מבחינת בינה שהיא למעלה מהבנין, שמשם עד בחינת אמונה מלכות הם שמונה בחינות, שמונה ספירות, וכנגד זה הם שמונה פעמים 'אמת' דיקא בברכת 'אמת ויציב'.

כי עקר שלמות ותקון העצות הוא כשהם אמת בכל הבחינות מתחלה ועד סוף, בבחינת "ואמת ה' לעולם" (תהלים קיז, ב), בבחינת "כלה זרע אמת" שיהיו העצות נמשכין מבחינת אמת מתחלה ועד סוף בכל הבחינות, ועל־כן הם שמונה פעמים 'אמת', להורות שבכל מדה ובחינה שנמשכין ועוברים שם העצות - צריך שיהיה באמת לאמתו, וזה עקר שלמות העצות שעל ידם עולה האמונה, כי כל השקרים וכל הרמאות וכל מיני ההטעאות והבלבולים והמניעות ומעכבים שמטעין ומעכבין ומבלבלין ומרמין את האדם מעבודתו יתברך - בכלם יש בהם אמת, כי אם לאו לא היה בהם כח להטעות ולרמות את האדם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י שלח יג, כז): 'כל שקר שאין בו אמת מתחלתו - אינו מתקים בסופו'.

ולפעמים יש בהם אמת הרבה, אבל אף־על־פי־כן בחוט השערה שנוטים מהאמת באיזה בחינה - נצמחים מהם עצות רעות מאד המאבדין את האדם, חס ושלום, משני עולמות, רחמנא לצלן, בבחינת (משלי יד, יב): "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות", שהתחלת הדרך הוא באמת דרך ישר, אבל בסוף ואחרית נוטה מהאמת ומהפך העצה, ועל־כן "אחריתה דרכי מות". ועל־כן עקר שלמות העצה היא רק כשהיא כלה אמת, בבחינת "כלה זרע אמת", הינו שתהיה אמת מתחלה ועד סוף בכל הבחינות, וכל זה ברור ומובן לכל משכיל החפץ באמת.

ונתפס לדגמא איזה דברים ומהן יובן השאר, למשל: שיש בני הנעורים שאביהם שוכרים להם איזה רבנות, או שבעצמם משתדלים בזה [וכבר מבאר גנות השוכרים את הרבנות בספרי הקדמונים, ועין במהרש"א (ברכות נה.) וכו'], וכשש ואלין אותם על זה, הם משיבים שכונתם לטובה, כדי שיהיה לו פרנסה בכבוד ולא יתבטל מלמודו, אבל אף־על־פי־כן העצה הזאת לרדף אחר הרבנות - אינה עצה טובה כלל, כי הפסדו מרבה משכרו, מאחר שהכל יודעין שבאמת כונתו להתיהר ולקנטר, והוא רודף אחר הכבוד, ולבסוף מתבטל מלמודו גם כן, כאשר ראינו בעינינו כמה וכמה. וגם כל למודו כל ימיו הוא 'שלא לשמה' המגשם, שהוא להתיהר ולקנטר, שעל זה נאמר (ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב): 'נח לו שנהפכה שליתו על פניו', כמו שפרשו בתוספות שם. ואם נרצה לטען עמהם - ימצאו כמה טענות ואמתלאות ותרוצים של אמת לפי דבריהם. אבל אף־על־פי־כן אינו אמת, כי לא בעצה כזאת מצילין את האדם משאול תחתיות. וכן יש כמה דרכים כאלה שיש בהם הרבה אמת אף־על־פי־כן - אין זה עצה טובה.

וכן בענין המחלקת שנתעורר בין בני אדם, וכל אחד רודף את חברו ומבלה ימיו ומבטל את עצמו מפרנסתו לרדף את חברו, וכשנשאל אותו על זה - ישיב ויציל את עצמו: וכי בחנם אני שונאו ורודפו? הלא כך וכך עשה לי! ומתחלה בעלילה בא עלי, וקפח פרנסתי ועשה לי עולות גדולות כאלה. ויכול להיות שכל דבריו אמת, אבל אף־על־פי־כן העצה שלו כנגד זה - היא עצה רעה ונבערה מאד, דהינו מה שנתיעץ לחלק עמו ולרדפו, כי על־פי רב מאבד פרנסתו על־ידי המחלקת יותר ויותר בגשמיות ורוחניות, ומבלה ימיו ושנותיו להבל ולריק, וחברו קפח לו פרנסה אחת או גוזלו מנה או שתים, והוא במחלקתו מאבד מאה פרנסות, ומאבד כל הונו ורכושו, כאשר ראינו בעינינו שכמה וכמה אבדו הונם ורכושם וגם נאבדו משני עולמות, על־ידי המחלקת שהתחילה מדבר קטן על עסק מנה או מאתים או פחות, או בשביל נצחון הקנטור וכבוד, וכיוצא

וכן בענין הפרנסה, שיש שמתרחקים מביתם כמה וכמה זמנים בשביל פרנסה, והם מתנצלים מה יעשו כי טפלי תלויים בהם והם צריכים פרנסה. אבל אף־על־פי־כן אין זה עצה טובה להיות נע ונד כל־כך, ומאבד עולמו הנצחי, ועל־פי רב מאומה לא ישאו בעמלם, וכן כאלה רבות, שיש לכל אחד טענות שיש בהם הרבה אמת על כל דרכיו שאינם טובות, אבל אף־על־פי־כן עצתם רעות, כי לא זה הדרך ולא זה העצה להציל את עצמו, ועל זה נאמר (משלי כא, ל): "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". כי כשהוא נגד ה' - אין זה עצה כלל, ועקר העצה לפרנסה הוא רק בטחון - להתחזק בבטחון שהשם־יתברך יכול לפרנסו בביתו, כמו שכתוב (תהלים עה ז): "כי לא ממוצא וממערב" וכו'.

וכן לענין המחלקת, עקר העצה - שלום, לרדף אחר השלום ולעבר על מדותיו, כאשר הזהירונו רבותינו ז"ל (אבות א, יב). וכן בכל הדברים עקר העצה השלמה הוא - כשהיא אמתית מתחלה ועד סוף כנ"ל: