# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/26/

והנה עקר תקון גמר האמונה היא תפלת שמונה עשרה, כי עקר התפלה על־ידי אמונה, כמו שמבאר שם וכנ"ל, ועל־כן מרמז בברכה ראשונה של התפלה כל תקוני האמונה הנ"ל, ובתחלה מזכירין זכות אבות כמו שאומרים: אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם וכו'. כי כשנתתקנה האמונה - אז מועיל תפלה וזכות אבות, על־כן מזכירין עמה זכות אבות, ואחר־כך מתחילין לסדר ולהזכיר כל תקוני האמונה הנ"ל מתחלה ועד סוף. וזהו האל הגדול הגבור והנורא - זהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שהם בחינת המדות. וזהו האל - שהוא אלקות, הגדול הגבור והנורא - הם בחינת השלשה קוין: חסד, גבורה, תפארת, שהם: חסד, דין, רחמים, שהם כלל כל המדות, הינו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שהם המדות.

אל עליון - זה בחינת אורות הצחצחות שהם למעלה מהספירות, שבהם מצחצחין נפשו, בבחינת "והשביע בצחצחות נפשך" הנ"ל, שזוכין לזה על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. וזהו בחינת אל עליון - שהיא בחינת צחצחות שהם עליונים מהספירות.

ועל־ידי־זה זוכין לחתר ולהמשיך העצות עמקות הנ"ל, וזהו גומל חסדים טובים - הם בחינת "חסדי דוד הנאמנים", כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, העמידה, פרק ג), שהם בחינת נצח הוד, בחינת עצות. וזהו טובים, ואיתא בכונות (שם, מנחה מעריב, פרק ו), שפרושו, שהם מחי המלכות, כי המחין נקראים טובים, הינו כנ"ל, כי 'חסדי דוד' שהם העצות, הם מחין וקיום של המלכות שהיא האמונה הקדושה, כי עקר גדול האמונה על ידם כנ"ל.

וקונה הכל - זהו בחינת גרים שנעשין על־ידי עלית האמונה, שזהו בחינת וקונה הכל - שהוא יתברך קונה הכל, "ומלכותו בכל משלה", ואפלו אמות העולם נכנעים אליו ומודים בו יתברך.

וכשמקרבין הגרים - יכולין להזיק לישראל, חס ושלום וכו', וצריכין כח המגני ארץ וכו', וזהו בחינת וזוכר חסדי אבות - שהם בחינת המגני ארץ שהם זרועות עולם, כי הזרועות מגנים על האדם כמו כנפי העוף שמגנים על העוף, כי הזרועות במקום הכנפים בעוף שהם בחינת מגנים. ועל־כן וזוכר חסדי אבות - שהם זרועות עולם, כידוע, הם בחינת המגני ארץ שמעלין לבחינת "פתוחי חותם" וכו'. אבל עדין צריכין תקון המשפט שיהיה על־ידי משיח כנ"ל. וזהו ומביא גואל וכו' - שהוא משיח, שהוא הגואל צדק, שעל ידו יהיה תקון המשפט ואז נשלם גדול האמונה בשלמות, כנ"ל.

וזהו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה - כי עקר שלמות האמונה כשזוכין להודיע אותה לבניו ולבני בניו, בבחינת (דברים ד, ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך", בחינת (תהלים ק, ה): "ועד דר ודר אמונתו" כדי להגדיל שמו יתברך עד עולם, כי עקר הגדלת השם דקדשה הוא על־ידי הבנים, כמו שכתוב (דברים כה, ו): "ולא ימחה שמו מישראל". כי הבנים שמשאירין - מגדילין שמו יתברך בכל דור ודור ועל־ידי־זה מקימין שם אביהם ואמם. ועל־כן הבנים אומרים קדיש על אביהם ואמם, שעקר הקדיש הוא הגדלת שמו יתברך, כמו שאומרים יתגדל ויתקדש שמה רבה וכו',

וכל זה זוכין על־ידי תקון המשפט, שהוא עקר שלמות תקון הברית, שהוא בחינת שמיני עצרת, שאז הנוקבא עוצרת הטפה ואינה נשחתת, חס ושלום. ומזה נמשכין הולדות דקדשה שמולידין בנים בקדשה, שמודיעין להם האמונה מדור לדור, שעל־ידי־זה נתגדל ונתקדש שמו בכל דור. וזהו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו - שמביא הגואל צדק שהוא משיח, שהוא תקון המשפט - לבני בניהם. כי עקר התקון בשביל הבנים, דהינו לזכות לתקון הברית להנצל מהשחתת זרע, רק להשאיר בנים ובני בנים בקדשה, שעל־ידי־זה עקר הגדלות שמו כנ"ל. וזהו למען שמו וכנ"ל. וזהו באהבה - בחינת אהבה דקדשה ששורה במרכבה דקדשה, שזוכין על־ידי תקון המשפט שהוא על־ידי הגואל צדק, כנ"ל:

וכל זה זוכין על־ידי העצות שהמשכנו ממעמקים, על־ידי שצועקים להשם־יתברך מעמק הלב בבחינת "ממעמקים קראתיך", בחינת "צעק לבם אל אדני", כמו שכתוב שם. וזהו מלך עוזר ומושיע ומגן - זהו בחינת צעקת הלב ממעמקים, שעל זה מרמזין אלו התבות: מלך עוזר וכו' - שהוא צעקה סתם שצועקין אליו יתברך, ואין מפרשין לפניו יתברך שום הצטרכות ובקשה בפרטיות, רק צועקין סתם מעמק הלב: מלך עוזר ומושיע ומגן - כמו מי שהוא בצרה גדולה, עד שאינו יכול לפרש בקשתו כלל, רק צועק מעמק הלב אליו מלך עוזר וכו' - שצועק סתם וקורא אותו יתברך לעזרה וישועה, ואינו מפרש בקשתו כלל מעצם דחקו, שזהו בחינת צעקת הלב ממעמקים, שעל־ידי־זה חותרין העצות הנ"ל, שעל־ידי־זה גדלה האמונה, שעל־ידי־זה עקר התפלה כנ"ל.

והנה כלליות ברכה זאת נקראת ברכת אבות, כי עתה אנו ממשיכין עלינו זכות אבות, שזוכין שיועיל על־ידי תקון האמונה כנ"ל, וכבר מבאר לעיל, שהאבות הם בחינת המגני ארץ כנ"ל, ועל־כן מסימין מגן אברהם ואומרים שתי פעמים מגן - מלך עוזר ומושיע ומגן, ואחר־כך ברוך אתה ה' מגן אברהם, כנגד המגני ארץ שהם תקון הגרים שנעשין על־ידי עלית האמונה כנ"ל. ועקר המגנים הוא בחינת אברהם שהוא ראש האבות, והוא התחיל להמשיך האמונה בעולם, כי היה ראש למאמינים, ועל־כן היה ראש לגרים, כי הגרים נעשין על־ידי אמונה כנ"ל. וכשעושין גרים יכולין להזיק חס ושלום, וצריכין כח המגני ארץ שמעלין ומתקנים הגאוה וכו', כנ"ל. וזה שאמר השם־יתברך לאברהם (בראשית טו, א): "אל תירא אברם אנכי מגן לך" - 'מגן' דיקא, שהאיר עליו והמשיך בו כח המגני ארץ, כי הוא היה צריך לזה ביותר מחמת שהיה ראש למאמינים וראש לגרים וכו'.

וזהו (תהלים מז, י): נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם כי לאלקים מגני ארץ וכו'. כי הכל אחד, כי נדיבי עמים נאספו הם הגרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:). וזהו עם אלקי אברהם - כי כלם הם עמו, כי אברהם הוא הראשון שהתחיל לעסק בהם כנ"ל. וזהו שנסמך לזה כי לאלקים מגני ארץ, כי לזה צריכים בחינת כח המגני ארץ כנ"ל, וכנזכר זה המקרא כ'י ל'אלקים מ'גני א'רץ - שם בהתורה הנ"ל, כי הוא ראשי תבות מלא"ך, עין שם, ועל־כן מסימין ברכת אבות: ברוך אתה ה' מגן אברהם וכנ"ל: