# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/28/

ואלו המגני ארץ עוסקים לברר ולהעלות מבחינת "החתים בשרו" לבחינת "פתוחי חותם קדש לה'" כנ"ל, שזהו בחינת תפלין כנ"ל, וצריכין לתקן בחינת הצמצום של המחין, שזהו שם שדי שבתפלין שלא ישוטט המח במה שאין לו רשות, כי אפלו בקדשה אסור לו לצאת במחשבתו חוץ לגבול וכו', מכל שכן וכל שכן שלא בקדשה, חס ושלום חס ושלום, וזהו בחינת 'שדי' - שיש די וגבול באלקותו לכל בריה, עין שם היטב (באות ז).

וזהו בחינת ברכת אתה גבור לעולם אדני שהוא בחינת גבורות, בחינת (שיר־השירים ב, ו): "שמאלו תחת לראשי" וכו', כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים, סכות, פרק א), הינו בחינת צמצום המחין שנמשך מבחינת גבורות, מבחינת שמאל, שזהו בחינת "שמאלו תחת לראשי" - ראש הוא הגדלת המח והחכמה שבראש, וצריכין להמשיך ולהניח בחינת השמאל תחת הראש והדעת, הינו בחינת הצמצום כדי שיצמצם את מחו - שלא לשוטט חוץ לגבול שיש לו וכנ"ל.

וזהו בחינת מחיה מתים שמזכירין שם כמה פעמים, כי מחיה מתים זה בחינת ברורים, שמבררים הניצוצות מעמקי הקלפות, שהם סטרא דמותא ומעלין אותן ומחיין אותם, כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים, העמידה, פרק יח), הינו שמעלין ומבררין מבחינת "החתים בשרו", מבחינת פגם הברית לבחינת "פתוחי חתם קדש לה'", שזהו עקר הברור, כי פגם הברית עקר סטרא דמותא, בחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות". וכשמתגברין על יצרו ומשברין את ההרהורים רעים ומעלין מבחינת "החתים בשרו" לבחינת "חותם דקדשה" - בזה מעלין הניצוצות שנפלו על־ידי פגם הברית ממות לחיים. כי המחין דקדשה הם עקר החיים, בחינת "החכמה תחיה", ועקר הברור הוא על־ידי הצמצום - שצריכים לזהר מאד ולהתגבר בכל כחו לצמצם את מחו שלא להניח את מחשבתו לשוטט ולהרהר, חס ושלום, ואפלו כשבא עליו איזה הרהור רע בעל כרחו, צריך להתגבר לתפס את מחשבתו ולצמצמה שלא תוסיף להרהר ולחשב בזה כלל, רק להמשיך המחשבה לדברים שבקדשה, ועל־ידי־זה עקר העליה והברור. ובזה ממשיך על עצמו כח המגני ארץ שמעלין מ"החתים בשרו" ל"פתוחי חתם" וכו', דהינו שהמחשבות וההרהורים רעים שממנו היה נעשה, חס ושלום, החתים בשרו, דהינו מקרות חס ושלום, הוא מעלה אותם מהחתים בשרו לבחינת "פתוחי חותם קדש לה'", דהינו שכופה את מחשבתו ומהפכה ממות לחיים, וחושב דיקא מחשבות קדושות בתורה ועבודה ויראת שמים, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, כמבאר בדברינו כמה פעמים (סימן עב, סימן נ' תנינא), ועל־כן מזכירין תחית המתים בברכת אתה גבור שהוא בחינת תקון צמצום המחין, כי עקר הברור על־ידי הצמצום של המחין וכנ"ל.

וכן צריכין לצמצם המחין אפלו בקדשה - שלא ישוטט המח במה שאין לו רשות בחינת (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש' וכו', כמו שמבאר שם, כי כשמשוטט, חס ושלום, במה שאין לו רשות אפלו בקדשה - זהו בחינת רבוי האור שגורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם כל הניצוצות הנפולין שמשם נמשכין כל ההרהורים וכל המחשבות רעות, כנודע. על־כן בברכת אתה גבור מתקנים צמצום המחין בכל הבחינות שלא תצא המחשבה חוץ לגבול הקדשה למקומות החיצונים לחשב, חס ושלום, מחשבות חוץ, חס ושלום, וגם שלא תצא ותשוטט המחשבה במקומות הקדושים למעלה ממדרגתה - שלא תהרס הגבול חס ושלום וכנ"ל, ועל־ידי־זה עקר הברור שהוא בחינת תחית המתים, כנ"ל. וזה בחינת (זהר פקודי רנד.): 'כלם במחשבה אתברירו' - שעקר הברור הוא על־ידי המחשבה, על־ידי שכופה את מחשבתו שלא תחשב חוץ לגבול, וכנ"ל.

ועל־כן מזכירין חמש פעמים תחית המתים בברכה זאת, כנזכר בכונות (פרי־עץ־חיים, העמידה, פרק יח), כי על־ידי הברור הנ"ל שהוא בחינת תחית המתים, על־ידי־זה מתקנים את המח והדעת שבראש, ואז נתתקנים החמשה חושים שכלם נמשכים מהמח שבראש, כמו שמבאר שם לענין ראש־השנה (באות יד) ולענין הישיבה (באות טו), וכנגד זה מזכירין חמש פעמים תחית המתים כנגד החמשה חושים שבראש - שנתתקנים על־ידי הברור והעליה שמעלין מהחתים וכו' לחותם דקדשה שהוא תקון המח, שזהו בחינת תחית המתים, כנ"ל.

וזהו בחינת אתה גבור לעולם אדני - שפרושו, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים צב, ט): "ואתה מרום לעלם אדני", שפרש שם: 'לעולם ידך על העליונה' וכו', עין שם. וכן הכונה כאן שאומרים: אתה גבור לעולם כו', דהינו שהשם־יתברך גבור לעולם ועד תמיד. כי לעולם ידו על העליונה, ובודאי יתגבר ויגמר כרצונו, הינו שאפלו אם כבר נתעה האדם והרגלה מחשבתו לשוטט ולחשב בחוץ, חס ושלום, מחשבות זרות ורעיונים והרהורים רעים, חס ושלום, אף־על־פי־כן השם־יתברך גבור לעולם, ואם יתלה עיניו למרום - יוכל להתגבר לעולם על המחשבות וההרהורים ולהמשיך מחשבתו אל הקדשה, כי המחשבה בידו תמיד, והשם־יתברך גבור לעולם לעמד בעזרו אם ירצה להתגבר עליהם.

וזהו מחיה מתים אתה ורב להושיע - 'מחיה מתים' הוא בחינת הברור שנעשה על־ידי התגברות המחשבה, כנ"ל. וזהו ורב להושיע - שהשם־יתברך רב להושיע, וישועתו רבה מאד מאד, ויכול להושיע תמיד, ועקר הישועה נמשך מבחינת עצות טובות, כי העצות נקראים ישועות, כנ"ל. הינו שמזכירין כאן התחלת התקון שהם העצות העמקות הנ"ל שמהם התחיל התקון כנ"ל, כדי להמשיך העצות העמקות עלינו גם עתה, כדי שנוכל לתן עצה בנפשנו לעמד כנגד המחשבות רעות המתגברים כשטף מים רבים, חס ושלום, כי בכל תקון ותקון צריכין עצות, הינו עצות אמתיות הנמשכין ממעיני הישועה מעצות עמקות הנ"ל, כדי לזכות להתגבר על כל המונעים והמעכבים את התקון.

וזהו בחינת הזכרת טל וגשם בברכה זאת, כי מימי הטל והגשם נמשכין בשרשם מבחינת "מים עמקים עצה" הנ"ל, שהם המים שמהם גדלה האמונה, ומשם נשתלשל ונמשך מימי הטל והגשם בגשמיות. ועל־כן 'אין הגשמים יורדים אלא בזכות אמונה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ח.), וכשפוגמין באמונה שהוא בחינת עבודה־זרה, נאמר (דברים יא, יז): "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". כי כשיש אמונה שנמשכת מעמקא דבירא, מבחינת מים עמקים הנ"ל, על־ידי־זה נמשכין גם הגשמים בגשמיות, ולהפך - להפך חס ושלום וכנ"ל.

וזהו בחינת החלוק שבין טל וגשם, כי טל אינו נעצר לעולם, אבל גשמים נעצרין, חס ושלום, על־ידי פגם האמונה וצריכין לזה תפלות ותקון האמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ג.), כי הטל יורד בכל בקר, כמו שכתוב (שמות טז, יג): "ובבקר היתה שכבת הטל" וכו'.

כי בענין האמונה, שהיא בחינת מלכות - יש שני בחינות, כי יש בחינת עצם הנקדה של מלכות אמונה, שזאת הנקדה קימת לעד ואינה נפסקת לעולם, בבחינת 'ומלכותו ואמונתו לעד קימת', בחינת (קהלת א, ד): "והארץ לעולם עמדת", וזהו בחינת השפעת האמונה הקדושה שנשפעת עלינו מלמעלה תמיד - שמשם שרש האמונה שנקבע בלב כל אחד ואחד. אבל יש בחינה שניה, דהינו מה שצריכין להוסיף תוספת הארה וחיות ומחין על נקדת האמונה, ולהגדילה בכמה הגדלות ולבנותה ולעשותה בחינת פרצוף, וזה תלוי בתקון מעשינו, כמובן כל זה בכונות האר"י ז"ל על־פי דרכו הקדש, שיש בחינת נקדת המלכות שהיא נקדה אחת מעשר ספירות, ויש בחינת הגדלת המלכות מה שצריכין להגדיל הנקדה ולהוסיף עליה בחינת תשע ראשונות, כדי לעשותה בחינת פרצוף, שזה תלוי בתקון מעשינו בחינת באלקים נעשה חיל וכו' כידוע כל זה (מגלה עמקות, פרשת בחקתי), וכן לענין התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל.

וזהו בחינת טל וגשם, כי הטל אינו נעצר ויורד בכל יום בבקר, כי השם־יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, והכל בשביל לגלות אמונתו בעולם - לידע שיש רב ושליט מנהיג ומושל יתברך שמו לעד שזהו העקר, כנ"ל. ועל־כן בכל יום ויום נמשך חיות להאמונה הקדושה ממים עמקים הנ"ל שמשם עקר גדולה, כדי שיהיה קיום לעצם נקדת האמונה הנ"ל, כדי שלא יחרב העולם, חס ושלום, שמתקים על־ידי אמונה כנ"ל, ומבחינה זאת נמשך הטל בכל יום בבקר, כי עקר התגלות האמונה היא בבקר כנ"ל. אבל עדין אנו צריכין על־ידי תקון מעשינו לתקן נקדת האמונה - להגדילה ולבנותה וכו' כנ"ל, ועל־כן אנו צריכין בכל יום לעורר על־ידי מעשינו המים עמקים הנ"ל וכו' - כדי להגדיל את נקדת האמונה, כדי שתאיר האמונה באור גדול ובהתגלות נפלא בכל העולם, ומשם נמשך בחינת גשמים, הינו על־ידי שאנו חותרין וחופרין עד שמוצאין את המים עמקים הנ"ל - כדי להגדיל ולבנות את האמונה כנ"ל, שזהו בחינת חפירות הבארות שחפרו האבות כנ"ל, ומאלו המים עמקים שאנו חותרין ומוצאין על־ידי התעוררות שלנו, משם נמשכין הגשמים שבאין על־ידי אתערותא דלתתא דיקא.

ועל־כן הגשמים נעצרין לפעמים, חס ושלום, כשאין האמונה בשלמות, דהינו כשאין עוסקים לחתר המים הנ"ל שמהם גדלה אמונה שמשם שרש הגשמים וכנ"ל, אז הגשמים נעצרין חס ושלום. ואז צריכין תפלה שהוא בחינת אמונה שנמשך ממים עמקים הנ"ל, שאנו חותרין, ועל־ידי־זה חוזרים ויורדים הגשמים וכנ"ל.

וזה בחינת מכלכל חיים בחסד - זה בחינת תקון המאכלים שממשיכין, כדי לברר ולתקן פגם הברית שנמשך על־ידי פגם המאכלים, חס ושלום, כמו שמבאר שם (באות י'). וזהו בחינת מכלכל חיים בחסד - 'בחסד' דיקא, הפך המאכלים שיש בהם אחיזת השדים, חס ושלום, שהם באים מתקפא דדינא, רחמנא לצלן.

וזהו בחינת סומך נופלים - זה בחינת האמרות טהורות הנ"ל שנמשכין על־ידי הברור הנ"ל, שעל ידן מחיין כל הנשמות הנפולות, כמו שמבאר שם וכנ"ל. וזהו בחינת ורופא חולים, כי על־ידי תקון האמונה נמשך רפואה, כנ"ל.

וזהו בחינת ומתיר אסורים - זהו בחינת הגאלה, בחינת גאלת מצרים - שיצאנו מבית האסורים מעבדות לחרות, שאז נתבררו ונתתקנו כל ניצוצי קרי של אדם הראשון שזה היה עקר הגאלה, כמובא שם בהתורה הנ"ל על ענין ניסן (באות י'), עין שם. כי מחמת שברכה זאת מדברת מעקר הברור שמבררין ומעלין מהחתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, שזהו בחינת תחית המתים, על־כן מזכירין בה כל הבחינות הנ"ל שנעשין על־ידי הברור הנ"ל, שהוא תקון האמונה שנעשה על־ידי המשכת העצות ממעמקים, כנ"ל: