# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/3/

וזה בחינת הפקר שכל הקודם בו זכה, כי עקר הממון והפרנסה נמשך על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, ודבר המפקר - הוא בחינה שהוא בלי צמצום, כי כל דבר שהוא ברשותו של אדם הוא מושל עליו, ועל־כן כל אדם הוא בחינת מלך ומושל על כל הדברים שהם ברשותו, ועל־כן נקרא המלכות על שם עשירות, כמו שכתוב (משלי כב, ז): "עשיר ברשים ימשל" וכו', וכן הרבה. והמלך והמושל הוא בחינת צמצום, כי הוא שומר ומצמצם כל הדברים שהם תחת ממשלתו שלא יצאו חוץ לגבול, ועל־כן נקרא המלך והמושל 'עוצר', כמו שכתוב (שמואל־א ט, יז): "זה יעצר בעמי", וכמו שפרש רש"י על פסוק (דברים לב): "ואפס עצור ועזוב", כי המלך עוצר בעמו וכו', עין שם. נמצא, שכל הדברים שהם ברשות האדם הם בבחינת צמצום, כי יש עליהם בעל־הבית שהוא עוצר ומושל, שהוא בחינת צמצום כנ"ל, אבל דבר המפקר הוא בחינת בלי צמצום, ועל־כן כל הקודם זכה בו, ואי אפשר לזכות בו כי אם על־ידי עשיה דיקא - משיכה וכיוצא כנ"ל. כי צריכין לעשות בו איזה עשיה ועבדא דיקא כפי הקנין, שהוא בחינת צמצום, כדי שיחזר ויתקן בחינת הצמצומים הנ"ל, כדי שימשיך בחינת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שעל־ידי־זה עקר המשכת שפע הפרנסה, כנ"ל.

כי עקר כל עשיות והעבדות שצריכין לעשות בשביל פרנסה - כלם הם בבחינת צמצומים, כי כל המלאכות והמשא־ומתן כלולים בל"ט מלאכות, שהם בחינת ל"ט מלאכות המשכן [כמובא בדבריו ז"ל כמה פעמים (סימנים יא, קנט)], וכל מלאכת המשכן היו בשביל להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שזה כל מעשי המשכן, כדי להמשיך שכינת אלקותו למטה, כמו שכתוב (שמות כט, מה): "ושכנתי בתוך בני ישראל":

ועל־כן מי שאינו עוסק בתורה כראוי - הוא מכרח שיעשה איזה עסק בשביל פרנסה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ראה): 'יכול, אפלו יושב בטל? תלמוד לומר (דברים טו, יח): "וברכך ה' וכו' בכל אשר תעשה"', כי צריך לעשות איזה עסק משא ומתן או מלאכה שהם בחינת צמצומים, כדי שימשיך רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, שעל־ידי־זה עקר המשכת הפרנסה כנ"ל, כי כל המלאכות והעסקים הם בחינת מלאכת המשכן, שהם בחינת מלאכת מעשה בראשית [כמו שמבאר בהתורה "ואת הערבים צויתי" וכו' בסימן ד' בלקוטי תנינא]. וכל מלאכת מעשי בראשית היו בחינת צמצומים, שעל־ידי־זה המשיך רוחניות אלקותו לתוך הצמצומים, שבשביל זה היה כל הבריאה.

אבל מי שעוסק בתורה ועובד את השם־יתברך - אין צריך לעשות שום עבדא ועסק בשביל פרנסה, כי מלאכתו נעשית על־ידי אחרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה:), כי עקר בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים הוא על־ידי התורה, ועקר על־ידי צדיקי אמת שזוכין לחדש חדושין דאוריתא אמתיים, וכל החדושי תורה הם בחינת התגלות אלקותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, ומובא בדבריו ז"ל (סימן ס' תנינא) על פסוק (שמות כה, ב): "ויקחו לי תרומה", שכשרוצין לקח ולהמשיך אותו יתברך לוקחין אותו, כביכול, על־ידי התורה שנקראת תרומה. וכשממשיכין התורה למטה - ממשיכין אותה בכמה לבושין וצמצומים כדי שתוכל להתמשך למטה בזה העולם העשיה. וזה עקר בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שעל־ידי־זה נבראים עולמות וברואים חדשים ונפלאים, כמו שכתוב (ישעיה נא, טז): "ולאמר לציון עמי אתה" - 'אל תקרי עמי (בפתח), אלא עמי' (בחיריק) וכו', כמו שאיתא בזהר בראשית (דף ה.), שהם עושין שמים חדשים וארץ חדשה וכו', ועל־ידי־זה נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות ופרנסת ישראל, וגם מי שאינו זוכה לזה לחדש בעצמו, אף־על־פי־כן, גם על־ידי שעוסק בדברי חדושי תורתם הקדושה, הוא גם כן ממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על־ידי שלומד בפיו ומכניס לתוך דבורים התגלות תורתם הנפלאה, שהיא כלה התגלות אלקות.

ועל־כן כל אחד כפי מה שמקבל עליו על תורה - כן מעביר ופורק מעצמו על דרך ארץ, כי זוכה להמשיך רוחניות אלקות לתוך הצמצומים על־ידי עסק התורה, שעל־ידי־זה עקר המשכת רוחניות וכו', כנ"ל.

אבל כשאינו עוסק בתורה - הוא מכרח לעשות איזה עסק בשביל פרנסה. ואם זוכה לעשותו בקדשה ונושא ונותן באמונה ומרבה בצדקה לתלמידי חכמים אמתיים, אזי כל עסקיו בבחינת מלאכת המשכן שהוא בחינת צמצומים, בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, שעל־ידי־זה עקר המשכת הפרנסה כנ"ל, שעל־ידי־זה גדלה האמונה וכו' כנ"ל. וזה בחינת פרנסת כל ישראל שנקראים כלם צדיקים על שם הצדקה שנותנין. [כי מי שאינו נותן צדקה ואין פרנסתו נמשכת בבחינה הנ"ל אזי פרנסתו נמשכת ממקום אחר לגמרי, רחמנא לצלן, שעליו נאמר (קהלת ה, יב): "עשר שמור לבעליו" וכו', רחמנא לצלן].

וזה בחינת בטח בה' ועשה טוב וכו', שעקר הפרנסה נמשכת רק מהשם־יתברך לבד, ועל־כן צריכין רק לבטח בה' בחינת בטח בה', אך מה שצריכין לעשות איזה עסק בשביל פרנסה - הוא רק בשביל להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, שעל־ידי הפרנסה הנמשכת משם גדלה האמונה כנ"ל. וזהו ועשה טוב - שעקר העשיה כדי להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, כי רוחניות אלקות הוא בחינת 'טוב', כי שם כלו טוב, כמו שכתוב (תהלים קמה, ט): "טוב ה' לכל". וכתיב (שם לד, ט): "טעמו וראו כי טוב ה'". וצריכין להכניס הטוב שהוא בחינת רוחניות אלקות בתוך עשיה וצמצום - כדי שיהיה נמשך שכינתו למטה בארץ הזאת שבשביל זה נברא העולם, כי 'מיום שברא את העולם נתאוה שיהיה שכינתו בתחתונים' (תנחומא נשא טז). וזהו, ועשה טוב - שצריכין להמשיך הטוב בחינת רוחניות אלקות בתוך עשיה ועבדא כנ"ל. וזהו שכן ארץ - כדי להמשיך שכינתו בארץ הזאת, ועל־ידי־זה נמשך פרנסה ואכילה שעל־ידי־זה גדלה האמונה, כנ"ל. וזהו ורעה אמונה - 'ורעה' הינו השביעה והפרנסה הנמשך מבחינת המשכת רוחניות וכנ"ל - שעל־ידי־זה גדלה האמונה. וזהו ורעה אמונה וכנ"ל.

ועל־כן אי אפשר לזכות בדבר ההפקר כי אם על־ידי איזה עשיה ועבדא דיקא כנ"ל, כי העשיה והעבדא הוא בחינת צמצום, שעל־ידי־זה ממשיכין בחינת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שעל־ידי־זה זוכין בהעשירות והפרנסה הנמשך משם כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכה בהדבר המפקר שהוא כסף או שוה כסף, הינו בחינת פרנסה ועשירות, וכנ"ל.

וזהו בחינת כל הקנינים שצריכין לעשות בכל הדברים שקונין, כי אין המקח נגמר בדברים אלא בקנין, שהוא על־ידי איזה עשיה ועבדא דיקא, כי עקר תכלית הצמצום הוא העשיה, ועל־כן אי אפשר שיצא הדבר מרשות לרשות כי אם כשעושה בו קנין, שהוא בחינת צמצום חדש שעושה בו זה האדם הקונה, ועל־ידי־זה זוכה בהחפץ, כי עקר הזכיה בכל החפצים והעשירות והפרנסה הוא על־ידי בחינת הצמצומים, שעל־ידי־זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים וכנ"ל. ועקר תכלית הצמצום הוא העשיה, ועל־כן אין המקח נגמר בדברים, וכן אין יכולין לזכות בנכסי הגר או במציאה ובדבר המפקר כי אם על־ידי איזה עשיה ועבדא דיקא, כפי הקנין כי עקר תכלית הצמצום הוא העשיה, שעל־ידי־זה דיקא עושה ומתקן בחינת צמצום, וממשיך בחינת רוחניות אלקות לתוך הצמצום, שעל־ידי־זה זוכה בהחפץ, שהוא בחינת פרנסה ועשירות, כנ"ל: