# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/30/

ועל־כן מתחילין אחר שלש ראשונות ברכת אתה חונן, כי שלש ראשונות הם בחינת ברכת אבות, כי הם כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב, כידוע, שהם בחינת המגני ארץ - שהם התחלת האמונה, שהם מעלין מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם שהוא תקון הדעת כנ"ל. ועל־כן מתפללין תכף אחר־כך על הדעת, שהיא ברכת אתה חונן לאדם דעת, כי שלש ראשונות הם רק הזכרת שבחו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד.), ובסדור שבחו אנו מזכירים כל התקונים הנ"ל. אבל עכשו מתחיל עקר התפלה שהיא בקשת צרכיו, דהינו שאנו מבקשין ומתפללין שימשיך עלינו הוא יתברך כל התקונים הנ"ל שנעשין על־ידי המגני ארץ, שהם עוסקים להשלים הדעת שהוא עקר הקדשה. וזה שמבקשין מיד על הדעת שהוא ברכת אתה חונן.

ואחר־כך מבקשין השיבנו ו סלח לנו, זהו בחינת ראש־השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל (באות יד), שבראש־השנה נתתקן הדעת על־ידי תקון האמונה, שזהו בחינת ראש־השנה, עין שם. ובעשרת ימי תשובה מתקנים החותם ומעלין לבחינת "פתוחי חתם קדש", כי זה עקר התשובה, בחינת "אם תוציא יקר מזולל" וכו' וביום הכפורים הוא גמר תקון החותם וכו'. וזהו בחינת אלו השלש ברכות, אתה חונן - זה בחינת תקון הדעת, בחינת ראש־השנה. השיבנו - בחינת תשובה בחינת עשרת ימי תשובה, בחינת "אם תוציא יקר מזולל", דהינו לזכות לברר בכל פעם מ'החתים בשרו' לבחינת 'פתוחי חותם' וכו' כנ"ל. סלח לנו - זה בחינת יום הכפורים שאז הוא סליחות עונות שאז גמר תקון החותם כנ"ל.

ואחר־כך אומרים ברכת גואל ישראל - ועל־ידי־זה ממשיכין בחינת הגאלה בחינת קדשת ניסן - שאז היה גאלת מצרים, שעל־ידי־זה הוא חזוק המלאך, שעל־ידי־זה הוא תקון המאכלים, שלא יקלקלו המאכלים את הדעת על־ידי מקרות, חס ושלום, שבאים משם, שמהם כל הענויים והצרות והגליות, רחמנא לצלן, כידוע. ועל זה אנו מתפללין שירא בענינו ויריב ריבנו מאת כל מזיקי עלמא העומדים עלינו בכל יום, וימהר לגאלנו מהם גאלה שלמה. וכל הגאלות הם בחינת קדשת ניסן, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל (ראש השנה יא.), הינו שימשיך עלינו בחינת קדשת ניסן, שהוא בחינת חזוק המלאך כדי להנצל ממקרות, חס ושלום, הבאים על־ידי המאכלים כמו שמבאר שם, עין שם.

ואחר־כך מתפללין על רפואה ו ברכת השנים, כי עקר הרפואה על־ידי תקון האמונה, כמבאר בתחלת התורה הזאת, שכשנופלין מאמונה, חס ושלום - באים מכות מפלאות, חס ושלום, שאין מועיל להם רפואות וכו'. אבל כשמעלין ומתקנין האמונה - זוכין לרפואה, אבל עקר הרפואה נמשכת כשזוכין לתקון המאכלים הנ"ל שהם בחינת ניסן, בחינת גאלת מצרים, שאז נאמר (שמות טו, כו): "כל המחלה אשר שמתי וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רפאך":