# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/4/

והנה על־פי התורה הנ"ל יתבאר כל ענין סדר התפלה וקימת חצות וציצית ותפלין, ומקדם יפנה ויטל ידיו וכו', שעל־ידי־זה מתקנים בעבדא ואחר־כך במלולא על־ידי כל סדר התפלה, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ד):

כי כל תקוני התפלה הכל בשביל לתקן ולהעלות את האמונה בכל התקונים המבארים בתורה הנ"ל, כי תפלה בחינת אמונה, [כמובא בדברינו כמה פעמים] שהוא העקר כנ"ל, כי להעלות האמונה הנפולה - צריכין לחתר ולגלות המים שמהם גדלה האמונה, שהם בחינת עצות שנמשכין על־ידי שצועקין להשם־יתברך ממעמקים מעמקא דלבא וכו' כנ"ל. וזה זוכין על־ידי שמצחצחין נשמתו על־ידי האכילה והפרנסה שמקבלין על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, כנ"ל.

וזהו בחינת קימת חצות, כי אז מתחיל תקון האמונה, שהיא בחינת מלכות שנקטנת בעת חשכת לילה, וצריכין להעלותה ולהגדילה, ועקר תקונה מתחיל בחצות, כי קימת חצות זה בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שעל־ידי־זה התחלת תקון האמונה, כנ"ל. כי קימת חצות הוא התעוררות השנה, ואז חוזרת הנשמה שהיא רוחניות אלקות לתוך הגוף, שהוא תכלית הצמצום אשר בעת השנה היו רחוקים זה מזה, כי שנה אחד מששים במיתה שהיא בחינת הסתלקות רוחניות אלקות שהיא הנשמה מהגוף שהוא הצמצום, ועל־ידי התעוררות השנה בחצות - חוזר נשמתו לגופו, בבחינת 'המחזיר נשמות לפגרים מתים', וזהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום, כי אין חוזרת נשמתו לגופו כמו שהלכה ממנו קדם השנה, רק היא מתחדשת בשעת השנה בבחינת "חדשים לבקרים", דהינו שנתוסף עליה אור רוחניות אלקותו יתברך, וכשחוזרת לגופו - זהו בחינת המשכת רוחניות אלקותו שהיא הנשמה שנתחדשה לתוך הצמצום שהוא הגוף, כנ"ל.

וזהו בחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד, שעל־ידי־זה היה קם בחצות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:), צפון הוא בחינת צמצום, כי צפון הוא שמאל, שהוא בחינת גבורות, בחינת צמצום, ורוח צפון זה בחינת המשכת וחבור רוחניות אלקות עם הצמצומים, כי הרוח הוא רוחני שנמשך מרוחניות אלקות, שמשם כל הרוחות והנשמות, כי הרוח והנשמה הוא רוח אוירי, כי שרש הרוח והאויר הוא ממקום גבה מאד, מבחינת רוחניות אלקות, שמשם כל הנפשות והרוחות והנשמות, כמו שכתוב (בראשית ז, כב): "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו", ועל־כן רוח צפון - זה בחינת המשכת רוחניות אלקות שהוא בחינת רוח לתוך הצמצום שהוא בחינת צפון, ועל־כן "מצפון זהב יאתה" (איוב לז, כב), כי משם עקר העשירות והפרנסה מבחינת רוח צפונית, שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כנ"ל.

ועל־כן צפון חסר, כי השם־יתברך ברא את העולם בשלש רוחות וצפון חסר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא כה:), כי כלל בריאת עולם הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, בשביל לגלות האמונה הקדושה, שבשביל זה נברא הכל, כי שרש וחיות כל הבריאה כלה היא מרוחניות אלקותו יתברך שמו, כמו שכתוב (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" - שצמצם והגביל כביכול רוחניות אלקותו בכמה וכמה צמצומים שונים ונפלאים, עד שנמשכו לתוך כל הברואים שהם תכלית הצמצום. וכל זה היה בשביל לגלות את האמונה שהיא בחינת מלכות, שבשביל זה נברא הכל כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה". אבל אמונה מלכות אי אפשר לה להתגלות בשלמות כי אם אחר הבריאה על־ידי מעשה התחתונים, כי אין מלך בלא עם, כי אמונה אין שיך כי אם בדבר שאין רואין וצריכין להאמין בו, דהינו אחר שנתרחקה הבריאה מהמאציל, שאז אי אפשר לראות ולהבין את המאציל יתברך, רק צריכין להאמין בו באמונה שלמה. אבל קדם הבריאה שהיה המאציל לבדו יתברך - אין שיך אמונה, כי הוא יתברך יודע מעצמו בידיעה ברורה, וכל זמן שיודעין בידיעה ברורה - אין זה אמונה. על־כן בתחלת הבריאה לא היה להבריאה שלמות, מחמת שעדין לא נתגלה מדת האמונה, שאינה מתגלית כי אם אחר שיש בני אדם בעולם כנ"ל, וכל הבריאה אי אפשר להתהוות רק על־ידי אמונה, כמו שכתוב: "וכל מעשהו באמונה", אבל אז עדין לא היה שום אדם שימשיכו האמונה, רק שהשם־יתברך צפה שיהיו ישראל בעולם שיהיה להם אמונה, ועל־ידי־זה ברא את כל העולם, אבל לא היה להבריאה שלמות, עד שבאו ישראל שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים ומעלים ומתקנים את האמונה בכל עת.

ועל־כן נברא צפון חסר, להורות שאין שלמות להבריאה עדין, ועקר השלמות על־ידי בני ישראל הצדיקים שהם עוסקים בתקון האמונה, שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, שמשם מנשב רוח צפונית כנ"ל, שהוא עקר תקון הבריאה. נמצא, שנברא צפון חסר, להורות שעקר שלמות הבריאה הוא על־ידי הצדיקים, שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, שהוא בחינת רוח צפון, שעל־ידי־זה עקר תקון ושלמות כל הבריאה, כי על־ידי־זה נתתקנת האמונה שעל ידה היה כל מעשה בראשית, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק ג): שצפון חסר, שאם ירצה אחד לכפר בו יתברך ולהודות בעבודה־זרה יאמרו לו שיברא רוח צפון וכו'. הינו כנ"ל, שעקר מה שצפון חסר - הוא להכניע הכפירות ולהמשיך אמונה, כי צפון נשאר חסר, בשביל להורות שהבריאה חסרה, עד שיבואו הצדיקים שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, שעל־ידי־זה ממשיכין בחינת רוח צפונית, ומתקנים ומשלימים את חסרון הבריאה בכל פעם.

וזהו בחינת מה שהיה רוח צפונית מנשב בכנור של דוד, ועל־ידי־זה היה מנגן מאליו, כי משם כל השירות והנגונים. כי כל השיר והנגון הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים, כי עקר הנגון הוא על־ידי שמבררין ומצמצמין את הרוח טובה, כמבאר במקום אחר (בסימן נד). כי עקר קול הנגון הוא האויר והרוח שמשם כל הקולות כידוע למחקרים. ועקר הנגון על־ידי צמצום הרוח והאויר על־ידי האדם או הכלי המוציא הקול.

ועל־כן על־ידי רוח צפונית שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום, שהוא בחינת צפון, שמאל - תכלית הצמצום, על־ידי־זה היה מנגן כנור של דוד, כי משם כל הנגונים כנ"ל. ועל־ידי־זה היה דוד קם בחצות - שחזרה נשמתו לגופו, שהוא גם כן בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום, כנ"ל.

וזהו עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נז, ט), שנאמר על קימת חצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד.), וזהו אעירה שחר - שעקר התקון בשביל לעורר ולהקיץ ולהעלות האמונה הנפולה שהוא בחינת אילת השחר, כי אמונה היא בחינת שחרות, מחמת שעקר האמונה הוא רק במה שאין יודעין, ודבר הנסתר ונעלם הוא בחינת שחרות וחשך, בחינת (תהלים יח, יב): "ישת חשך סתרו", ושם עקר האמונה - שצריכין להתחזק באמונה עד שתאיר לו האמונה כאלו רואה בעיניו, כמו שכתב רבנו ז"ל, שזהו בחינת עלית השחר, בחינת (משלי ד, יח): "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום", כי הם מתחזקים באמונה שלמה מתוך חשכת לילה, עד שעולה ומאירה להם כשמש בצהרים.

נמצא, שקימת חצות הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ועל־ידי־זה נמשך שפע, ועל־ידי־זה נעשה איש תבונות, ויכולין לדלות המים עמקים על־ידי שצועקין מעמקא דלבא, כנ"ל. וזה בחינת כל סדר חצות שהוא קולות וצעקות שצועקין מעמק הלב בשביל להעלות האמונה מנפילתה. כי עקר הצעקה בחצות הוא על חרבן בית־המקדש וגלות ישראל שהוא בחינת פגם האמונה, כי לא גלו ישראל אלא על־ידי שפסקו מהם אנשי אמנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:).

וזהו בחינת (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים שאומרים בחצות - זה בחינת צעקות מעמק הלב, בשביל לדלות המים עמקים עצה וכו', שעל־ידי־זה גדלה האמונה, וזה כאיל תערג על אפקי מים - אפקי מים דיקא, לגלות העצות שמהם גדלה האמונה, שהם בחינת מים עמקים בחינת אפקי מים [כי העצות הם בחינת נצח הוד שנקראים אפקי מים, כמו שמבאר במקום אחר (סימן י), ומהם גדלה האמונה שהוא בחינת מלכות, כי עקר בנין המלכות הוא על־ידי נצח הוד כידוע, והבן]: