# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/7/

וזה בחינת יפנה ויטל ידיו - שצריכין מקדם לדחות מותרות המאכלים, כדי שיוכל להשביע בצחצחות נפשו על־ידי המאכלים שאכל מקדם, כדי שיוכל לדלות המים הנ"ל, כמבאר שם שעל־ידי אכילת הצדיק הוא מצחצח נפשו וכו', אבל האכילה צריכה ברור. כי יש בהאכילה אחיזת הפסלת, ועל־ידי שנפנה ונדחה הפסלת לחוץ ואין נשאר כי אם דקות וזכות האכילה - שהוא שביעת הנפש, שמשם אכילת ושביעת הצדיק, כי הצדיק אינו נזון כלל מפסלת האכילה רק מזכות וצחות ורוחניות האכילה, שעל־ידי־זה משביע בצחצחות נפשו. רק מאחר שמחטא אדם הראשון נתערב הכל, כידוע (עץ חיים, שער כו, פרק ב), בהכרח שיהיה בהאכילה אחיזת הפסלת. והצדיק באכילתו מברר הטוב מן הפסלת והמותרות, ואינו נזון כי אם מהטוב והרוחניות, ועקר הברור נשלם על־ידי שנפנה ודוחה הפסלת והמותרות לחוץ, ואז נשאר רק הטוב והדקות והרוחניות שבמאכל. שעל־ידי־זה מצחצח נשמתו, שעל־ידי־זה זוכין לדלות המים שמשם גדלה האמונה, שזה צריכין בבקר, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כנ"ל.

וזה בחינת יפנה ויטל ידיו, כי אחר־כך צריך לטל ידיו במים - שנמשכין ממים הנ"ל, מבחינת (משלי כ, ה): "מים עמקים עצה בלב איש" שהם בחינת מעין ומקוה מים, שהם מטהרין מכל הטמאות, כי כל הטמאות הם מבחינת כפירות, כי עבודה־זרה שהם הכפירות כלולים מכל הטמאות, כי עבודה־זרה מטמאה כמת וכנדה (שבת פג:). כי עקר הקדשה והטהרה הוא השם־יתברך, שהוא קדוש וטהור, כמו שכתוב (ויקרא יא, מד): "כי קדוש אני", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פה:): 'הקדוש־ברוך־הוא מטהר את ישראל' וכו'.

וכשיש לו כפירות, חס ושלום - הוא רחוק מהשם־יתברך, ואזי שורין בו כל הטמאות, רחמנא לצלן, ומשם השתלשלות כל הדברים המטמאין, כי כל דברים המטמאין הוא מחמת שרחוקים מהשם־יתברך וקדשתו.

ועל־כן עקר הטהרה מכל הטמאות הוא על־ידי מים - שנמשכין מבחינת "מים עמקים עצה" וכו' הנ"ל, שהם בחינת מעיני הישועה, בבחינת (ישעיה יב, ג): "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", שהם מעין ומקוה המטהרין מכל הטמאות, בחינת "מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה", כי עקר הישועות הם 'עצות' [שהם בחינת נצח הוד שנקראים 'ישועות', כידוע (תקוני זהר ה.)], כמו שאומרים (בתפלת ערבית): ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה למען שמך, וכמו שכתוב (משלי יא, יד): "ותשועה ברב יועץ". ולהפך, רחמנא לצלן, כתיב (איוב ו, יג): "האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני". ועל־כן בבקר על־ידי מצות נטילת ידים במים, מכל שכן כשטובלין במקוה ומעין, על־ידי־זה ממשיכין המים ממעיני הישועה הנ"ל, שהם בחינת "מים עמקים עצה" וכו', שעל־ידי־זה גדלה האמונה שמטהרת מכל הטמאות וכנ"ל. ואחר־כך מניחין ציצית ותפלין של יד ושל ראש, שעל־ידי כל זה מתקנין כל התקונים הנ"ל כנ"ל, וכל זה עושין בעבדא ואחר־כך צריכין לעשות כל התקונים האלה במלולא, כמובא בזהר (נשא קכ:) ובכונות, שצריכין לתקן כל העולמות בעבדא ובמלולא (במעשה ובדבור):